חבר "כולל מנחם" שע"י מזכירות כ"ק אדמו"ר
גרסינן בגמרא מס' שבת דף קלז, ב: "ת"ר המל מברך "אקב"ו על המילה". אבי הבן אומר "אקב"ו להכניסו לבריתו של אברהם אבינו". העומדים אומרים "כשם שנכנס לברית, כן יכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים"", עכ"ל.
ונחלקו הראשונים מתי יש לאב1 לברך ברכת "להכניסו". דעת הרשב"ם (שבת קלז, ב, תוס' ד"ה 'אבי הבן') והרשב"א (פסחים ז, א בתוס' ד"ה 'לבער') ועוד - שצריך האב לברך קודם המילה, משום ש"להכניסו" משמע להבא, ואם יברך לאחר המילה - הרי הוא משקר בברכתו. ועוד, שצריך לברך "עובר לעשייתו".
ודעת רבינו תם2 וסייעתו, שאבי הבן מברך אחר המילה. (ועיין בתוס' הנ"ל (פסחים שם) איך שמיישב את הקושיות דלעיל לפי שי' ר"ת3).
והרא"ש (הובא בטור יו"ד סי' רסה) כתב, וז"ל: "טוב לברך מיד אחר ברכת המילה4 קודם שיעשה פריעה, וחשיב שפיר 'עובר לעשייתן' ו'להבא', דמל ולא פרע כאילו לא מל5" עכ"ל.
והנה המנח"ח6 בריש מצוות מילה הקשה על תי' זה, דהרי אמרינן שלא ניתנה פריעה לאברהם אבינו, וא"כ בשעה שנגמר החיתוך נסתיימה מילת אאע"ה. - וא"כ היאך כתב הרא"ש דברכת 'להכניסו בבריתו של אאע"ה' הוי "להבא" משום מל ולא פרע וכו' - הלא באאע"ה לא הי' פריעה. וא"כ הדרא קושיא לדוכתא - דלא הוי 'עובר לעשייתן'.
ונראה ליישב את תירוצו של הרא"ש מקושיית המנח"ח - עפ"י דברי כ"ק אדמו"ר בלקו"ש ח"ל שיחה ג' לפ' לך לך.
הרבי מקשה שם על נוסח הברכה "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" - הרי הרמב"ם כותב בפיה"מ דילי' על ספ"ז דחולין: "ושים לבך על העיקר הגדול .. שכל מה שאנו מרחיקים או עושים היום אין אנו עושין אלא במצות הקב"ה ע"י משה רבינו ע"ה, לא שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו .. כגון אין אנו מלין מפני שאברהם אבינו מל עצמו ואנשי ביתו אלא מפני שהקב"ה צוה אותנו ע"י משה רבינו", עכ"ל.
- וא"כ איך מברכים אנו "להכניסו בבריתו של א"א", הרי זה ש"אנו מלין (הוא) מפני שהקב"ה צוה אותנו ע"י משה רבינו", ולא בגלל ציוויו של הקב"ה לאברהם אבינו7.
ומבאר הרבי שם שודאי דמה שמחייב אותנו לקיים את מצות מילה זה לא הציווי שנצטווה א"א אלא הציווי שנצטווה משרע"ה; אבל כיון ש"מהותה של מצות מילה שנצטווינו היא היא בריתו של א"א - הקב"ה ציונו (ע"י מש"ר) להכניס את הבן (ע"י ברי"מ) בהברית שכרת הוא ית' עם אברהם אבינו", עכלה"ק.
ועפי"ז יש לתרץ את קושיית המנח"ח על הרא"ש:
כי החיוב למול את הבן הוא רק מפני הציווי למשרע"ה, והוא הרי נצטווה בהלכה לממ"ס לא רק למול אלא גם לפרוע. א"כ שפיר הוי הברכה 'עובר לעשייתו' כשמברכין אותה קודם הפריעה, כי במילה שנצטווה משרע"ה הרי "מל ולא פרע כאילו לא מל", היינו שהפריעה היא חלק מהמילה עצמה.
וזה שאומרים "להכניסו בבריתו של א"א" - הוא רק בגלל שהציווי לאברהם מהותו ממש כמו הציווי למשרע"ה. אבל לא שהציווי לא"א הוא המחייבנו, וכנ"ל בדברי רבינו.
1) לדעת כמה וכמה מהראשונים, כהרב מנוח ועוד, באם האב הוא המוהל - אין צריך לברך ברכת "אקב"ו להכניסו" כלל.
2) עיין בב"ח יו"ד סי' רסה באם רבינו תם ורשב"ם חלוקים בסברא (וראה הצדדים לכאן ולכאן בתוס' בפסחים שם), או שאין הם חלוקים בסברא אלא איך נוהגים בפועל. ולהעיר מלשון הטור: "לדרבינו תם לא צריך, ורב שר שלום כתב שאין לו לברך אלא עד לאחר המילה", עכ"ל, - ולכאורה הרי רבינו תם ושר שלום שווים הם (דמברכין אחר המילה). אלא על כרחך צריך לומר שחלוקים הם בזה: דדעת רבינו תם היא - שאין לשנות המנהג, ולא חלוק הוא על רשב"ם בסברא. ודעת שר שלום - שחייב לברך אחר המילה, דלא כהרשב"ם.
3) והנה הנצי"ב ב'מרומי שדה' לפסחים ז, א כתב לתרץ באו"א ממה שתירצו התוס'. ובהקדים, שלכאורה למה מברכים ב' ברכות - "על המילה" ו"להכניסו" - על המילה, הרי לא מצינו ב' ברכות על מצוה אחת. ומתרץ, דיש לומר דברכת 'להכניסו' הוא על המצוה ד"והיתה בריתי וגו'...", והיינו, שלא ימשוך ערלתו. ולפי"ז נמצא שהברכה "להכניסו" הויא "עובר לעשייתו" ביחס להמצוה שלא ימשוך ערלתו. ע"כ דבריו. וצריך עיון: א) מדוע דוקא במצות מילה מברכים הן על קיום המצוה והן על אי ביטולה אח"כ, הרי בכו"כ מצוות, ולדוגמא במצות מזוזה - יש את פעולת קיום המצוה, ואפשר גם לבטלה לאחמ"כ ע"י הורדת המזוזה, וכן בכו"כ מצוות. וא"כ למה אין מברכים עליהם ב' ברכות. ויש ליישב, ואכ"מ להאריך. ב) ועוד, דאכתי אמאי אינו מברך 'להכניסו' קודם המילה, הרי "והיתה בריתי" נעשה ג"כ ע"י פעולת החיתוך.
4) בהגהות והערות (בהוצאת מ"י) דייקו בלשון "אחר ברכת המילה" - דהיינו קודם החיתוך. וצע"ג: מלבד זאת שבמק"א כתב הרא"ש "מיד לאחר המילה", וכן הובא בקיצור פסקי הרא"ש, וכן בטור לומד דהיינו בין ברכה ופריעה (היינו שהדגש הוא "קודם הפריעה"), [-ומש"כ "אחר ברכת" ולא כלשון ההלכה - "חיתוך" - הוא משום שהחיתוך כהרף עין ולא הוי סימן], - הרי שהיה לו להרא"ש לומר שאף על המילה עצמה (שעת חיתוך) נאמרת הברכה, ומה ליה להידחק דהוי 'עובר לעשייתו' משום ד"מל ולא פרע וכו'".
5) נחלקו הראשונים ב"מל ולא פרע כאילו לא מל" - דיש דס"ל דהוי רק בקטן ולא בגדול עיי"ש. וא"כ לשיטתם, תי' הרא"ש הוא רק במילת קטן. ודו"ק.
6) וכן הקשה בחתם סופר שבת דף קלז, ב (ובשו"ת שלו סי' רמח).
7) בהע' שם מציין הרבי לביאור בזה עפ"י פנימיות הענינים - בלקו"ש ח"י ע' 44 ואילך, ושם מביא הרבי מהספר "פרי הארץ" מהרמ"מ מהאראדאק, דכיון שא"א הי' הראשון בזה - לכן הוא זה "שפתח את הצינור" והוא זה שגרם שכולם יקיימו זאת בקלות וכו'. לכן אומרים "בבריתו של אאע"ה". עיי"ש מ"ש באריכות.
Download PDF