בלקו"ש בכ"מ (חי"ג ע' 32 ובהערות 21-23, חי"ח ע' 407 הערה 62) מבואר יסוד החילוק בדרכי הלימוד של תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי, דדרך הלימוד דתלמוד בבלי הוא בבחי' "עוקר הרים" - חריף ומקשה, ודרך הלימוד דתלמוד ירושלמי הוא בבחי' "סיני" - מתון ומסיק יעו"ש (וראה גם סה"מ תש"ח עמ' 123 בהערה שם).

ויש להעיר מהגהות היעב"ץ לב"מ (פה, א) ד"ה דלא נטרדי' שכתב בביאור הנהגת ר"ז שהתענה מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיני' כי היכי דלא נטרדי' ללמוד תלמוד ירושלמי וז"ל: "ונראה שלא התענה אלא על שכחת סדר למוד הבבלי ופלפולי המו"מ משום דאמוראי דבבל חריפי ומקשי, ודארץ ישראל מתוני ומסקי אליבא דהילכתא, אבל חלילה לחשוב שהי' מתכוין לשכח תלמודו מכל עיקר..כי השוכח דבר אחד ממשנתו במזיד מתחייב בנפשו (אבות פ"ג מ"ט) כו'".

ומענין לענין יש להעיר עוד עמ"ש היעב"ץ דר"ז התענה על שכחת "סדר למוד" הבבלי וכו' אבל לא היה מתכוין לשכוח תלמודו מכל עיקר דתנן באבות שם השוכח וכו' מתחייב בנפשו, מלקו"ש חל"ד עמ' 24 ואילך דשקו"ט בארוכה בטעם ההיתר של ר"ז ובסוף הערה 25 כתב וזלה"ק: "ועפ"ז מובן ג"כ שדוחק לומר שרצה לשכוח רק את "דרך הלימוד" של תלמוד בבלי (אבל לא שכח השקו"ט שכבר למד) - שה"ז היפך פשטות לשון הגמ' "גמרא בבלאה", ובלשון רש"י "גמרא שלנו". עכלה"ק. ולא באתי אלא להעיר.