בלקו"ש חי"ח ע' 150 ואילך מבאר בארוכה דברי הגמ' בסוטה לד, ב: "ואנו לא עלתה בידינו אלא אחד, סתור בן מיכאל: 'סתור' - שסתר מעשיו של הקב"ה וכו'. אמר ר"י, אף אנו נאמר: 'נחבי' - שהחביא דבריו של הקב"ה וכו'".

ומקדים לבאר בהשיחה (בס"ו) ג' דרגות בהא ד"תלמוד מביא לידי מעשה", ומבאר דרגא הג' - דכל מעשיו חדורים באור השכל, ובאותו תוקף כמו שהוא במוחו. ומבאר זה, דכשעוסק בתלמוד בחיצוניות נפשו - א"א להיות באור השכל ובמעשה בבת אחת, דכל כח מוגבל במקומו ובציורו הוא; אבל מצד פנימיות נפשו, עצם מהות האדם - אין הגבלה מצד ציור הכחות, ואין אור השכל נחלש כשעושה מעשיו. ומביא שם ראי' מהרמב"ם (רפ"ה מהל' דעות) דזהו אמיתית דרגת החכם, עיי"ש.

והנה בהמשך השיחה (ס"י) מבאר דגם לדורותינו אלה, שהעיקר הוא העבודה במעשה, צריך להיות העבודה באהבת ה'. וכההוראה משמו של "נחבי בן ופסי" - שהחביא דבריו של הקב"ה, דהיינו ה"דבר ה'" המחי' כל נברא. דגם בעבודה במעשה המצוות צריך להרגיש החיות ד"דבר ה'" המחיה את העולם.

ומסביר הטעם מדוע לא מספיק העבודה במעשה, דכמדובר כמ"פ (ומציין ללקו"ש ח"ד ע' 1053-54. ועוד) - בעשיית מעשה המצוות ל"דירה בתחתונים" צריך מעשיו להיות מעשים "מוארים", דגם עבודה במעשה הוא עם חיות והרגש פנימי וכו'. ועי"ז נשלם הכוונה ד"דירה בתחתונים" - "א ליכטיגע דירה". ע"כ.

ולכ' צ"ב בההסברה שכתב בסעיף יו"ד. - הרי כבר ביאר לעיל בהשיחה דכשהעבודה הוא בעצם מהותו של האדם, הרי הוא עובד את ה' בשכל ובמעשה בב"א, ואין הגבלה דציור כחותיו דחיצוניות נפשו. ועפ"ז לכ' מוסבר ג"כ מה שמבאר בס"י מדוע לא מספיק העבודה במעשה; דאף שבדורותינו העיקר מה שנוגע הוא העבודה במעשה, (ובזה הוא עיקר ההוראה מטעות המרגלים), מ"מ אם יהי' מוגבל במעשה - הרי עבודתו רק בחיצוניות הנפש; אבל כשהעבודה מצד עצם מהות האדם - הרי עבודתו במעשה הוא ביחד עם החיות מצד ההבנה וההרגש. וא"כ מדוע מביא כאן הסברה (משיחה אחרת) שהכוונה ד'דירה בתחתונים' הוא שיהי' "א ליכטיגע דירה", ולא הסתפק עם מה שביאר לעיל.

ולכ' אפשר לומר הביאור בהשיחה בב' אופנים (ובקיצור עכ"פ):

א) הענין שמבאר ד'דירה בתחתונים' צ"ל "א ליכטיגע דירה" - הוא אותו הענין שביאר לעיל בהשיחה, שמצד פנימיות נפשו עוסק בשכל ומעשה בב"א, והחילוק הוא רק בסגנון הדברים. דלעיל בהשיחה איירי בנפש האדם, וכאן בס"י איירי בהעבודה מצד הכוונה העליונה ד'דירה בתחתונים'. וההסברה: 'דירה בתחתונים' היינו - שעצמותו ית' יהי' בתחתונים. ועצמותו ית' הרי אינו מוגבל ח"ו בענין ההעלם, ולכן ענין הדירה לעצמותו ית' הוא - שעצמותו ית' יהי' בגילוי. ונמצא, דדירה לעצמותו ית' הוא ע"י מעשה, דדוקא מעשה המצוות "ממשיך" עצמותו ית'; אבל לאידך צריך העבודה להיות באהוי"ר כדי שעצמותו ית' יהי' בגילוי. (ראה בכ"ז לקו"ש ח"ה ע' 245).

וכ"ז הוא מצד הכוונה העליונה, שהפירוש 'דירה' לעצמותו ית' הוא שאינו מוגבל בענין ההעלם והגילוי. וכמו"כ בנפש האדם - אין פנימיות נפש האדם מוגבל בהציור דהכחות - שכל (גילוי) ומעשה (העלם), ועסוק בשניהם בב"א.

המתבאר מכ"ז, דהמבואר בס"י בענין "א ליכטיגע דירה", והמבואר לעיל בענין "תלמוד מביא לידי מעשה" - שוים בתוכנם. אלא דלעיל מבארו בענין "תלמוד מביא לידי מעשה" בנפש האדם; ובס"י מבארו בהכוונה ד"דירה בתחתונים".

ב) המבואר בס"ו בענין תלמוד מביא לידי מעשה, והמבואר בס"י בענין "א ליכטיגע דירה" הם ענינים שונים, דגם דרגא הג' המבואר בהשיחה בענין "תלמוד מביא לידי מעשה" - אינו הענין ד"דירה בתחתונים" לעצמותו ית'. וההסברה: דגם בדרגא הג', דבהמעשה עצמו נרגש אור השכל, ה"ז ענין של "מעלה", ואי"ז שייך בעצמותו ית'. וראה בארוכה בלקו"ש ח"ו ע 21 ואילך בענין "דירה בתחתונים" - שהוא ענין של "נתאוה" למע' משום שלימות.

ועפי"ז, הביאור בהשיחה בהענין ד"גדול תלמוד שמביא לידי מעשה" - הוא רק בנוגע להמרגלים, שטעותם הוא בתלמוד שאין לימודם בשלימות, אבל אי"ז שייך להענין דדירה לעצמותו - דלא שייך לדור המדבר, דור דעה.

אמנם הביאור בס"י, בנוגע לדורותינו שהעיקר הוא העבודה במעשה, ה"ז מצד הענין ד"דירה בתחתונים" - שאין בו שום ענין של מעלה, גם לא המעלה שעוסק בשכל ומעשה בב"א. ולכן בא כאן הביאור בענין "דירה בתחתונים" - שמצד עצמותו ית' צריך שיהי' "א ליכטיגע דירה".

ולכאו' ב' אופנים אלו תלויים בפירוש הדברים שמבאר בס"ט. בס"ט מבאר, דטעות המרגלים היתה שלא למדו באופן שיהי' התלמוד (שכל) והמעשה בב"א, והיינו שלא חדר חכמתם לעצם מהותם עד שלא יהי' הגבלה דציור הכחות. ומזה יש ב' הוראות: א) לדורות הראשונים, שעיקר עבודתם הוא מצד המוחין - ההוראה להם מהמרגלים הוא, שתכלית השלימות בלימודם הוא כשיש תלמוד ומעשה בב"א; ב) לדורותינו, שעיקר העבודה הוא במעשה - ההוראה מהמרגלים הוא (לא בנוגע לתלמוד אלא) בנוגע למעשה, שלא לטעות כהמרגלים שחשבו שעיקר העבודה אינו במעשה. ע"כ.

ואפשר לפרש הדברים - שמטעות המרגלים יש ב' הוראות, לדורות הראשונים ולדורותינו - בב' אופנים: א) נקודת ההוראה מהמרגלים לדורות הראשונים ולדורותינו שוה בתוכנם - העבודה צריך לחדור לעצם מהות האדם, ולא יהי' העבודה רק בחיצוניות הנפש; אלא דההדגשה בנוגע לפועל - חלוק בדורות הראשונים מדורותינו: בדורות הראשונים, שעיקר עסקם הי' במוחין - ההוראה להם הוא בעיקר בעבודת המוחין, דבזה מתבטא בפועל עיקר מהות האדם בדורות ההם; משא"כ בדורותינו, שעיקר העבודה הוא במעשה - ההוראה הוא בהדגשה בענין המעשה.

ב) ההוראה מהמרגלים לדורות הראשונים ולדורותינו חלוקים בעיקר תוכנם: בדורות הראשונים ההוראה הוא בהשלימות ד"תלמוד שמביא לידי מעשה", וכנ"ל - שצ"ל באופן שחודר לעצם מהות האדם; משא"כ ההוראה לדורותינו הוא בענין המעשה בלבד. דמצד הכוונה ד"דירה בתחתונים" נוגע הענין דמעשה דוקא, וזהו מה שנוגע לדורותינו. והיינו דבטעות המרגלים נכלל ב' טעותים שונים: חסר אצלם השלימות ב"תלמוד מביא לידי מעשה"; עשו היפך הכוונה ד"דירה בתחתונים" שהוא במעשה דוקא.

ועכשיו נחזור לב' האופנים שי"ל בס"י; אם נאמר כאופן הא', שההוראה לדורותינו בענין המעשה שוה בתוכנו לההוראה לדורות הראשונים בענין "גדול תלמוד", אפ"ל, שתוכן הביאור בס"י שוה לאופן הג' בתלמוד מביא לידי מעשה המבואר בס"ו, וכמבואר לעיל; אבל א"נ שעצם ההוראה לדורותינו בענין המעשה שונה מההוראה בדורות הראשונים בענין "גדול תלמוד", דההוראה לדורותינו הוא בהענין ד"דירה בתחתונים", - נראה (כאופן הב' דלעיל), שתוכן הביאור בס"י אינו שייך להמבואר לעיל בס"ו בענין "תלמוד מביא לידי מעשה".

והמעיין בלשון וסגנון השיחה בס"ט, יראה, דמשמע לכ' כאופן הב', שההוראה לדורותינו בענין המעשה חלוק מההוראה בדורות הראשונים.

והנה בסי"א מבואר, שבהענין ד"החביא דבריו של הקב"ה" - אינו דומה טעות המרגלים במה שהם "החביאו דבריו", וההוראה לנו מזה שלא "להחביא דבריו". המרגלים רצו להשאר בעולם המחשבה, ולא לירד לעולם הדיבור; וההוראה לנו הוא - לא להסתפק במעשה, ולעסוק גם בדבריו של הקב"ה.

וע"פ משנ"ת לעיל ב' אופנים בפירוש דברי השיחה, יוצא נ"מ גם בענין זה: א"נ כאופן הא', שתוכן המבואר בס"י שוה להענין ד"תלמוד מביא לידי מעשה", וכן נקודת ההוראה לדורותינו שוה לדורות הראשונים, דנקודת הדבר היא שהעבודה יהי' מצד עצם מהות האדם - עפי"ז, גם החילוק המבואר בסי"א בין טעות המרגלים וההוראה לדורותינו אינו אלא בנוגע לפועל. דהיות דהמרגלים עבודתם הי' במח' - לא רצו לרדת לדיבור; משא"כ בדורותינו, שעיקר העבודה הוא במעשה, ההוראה שצריך גם העבודה בענין הדיבור. אבל נקודת הענין אחד הוא, שכשהעבודה הוא מצד עצם מהות האדם חודר עבודתו במחשבה ובמעשה בב"א.

אבל א"נ כאופן הב' שנת' לעיל, שהמבואר בס"י הוא רק בנוגע לדורותינו בענין "דירה בתחתונים", ועד"ז ההוראה לדורותינו מהמרגלים חלוק בעצם מההוראה לדורות הראשונים - מובן ג"כ בסי"א, דחלוק בעצם טעות המרגלים מההוראה לדורותינו בענין "החביא דבריו של הקב"ה". דטעות המרגלים היתה שלא חדרה לימודם לעצם מהותם, ולכן רצו להשאר בעולם המחשבה; משא"כ ההוראה לדורותינו הוא שגם בענין דירה בתחתונים לא מספיק ענין המעשה, וצריך להיות העבודה גם בחיות הענין ד"דבריו של הקב"ה". ואכ"מ להאריך יותר ועצ"ע בכ"ז.