בלקו"ש חלק ט"ו עמודים 93 - 94 [שיחה ד לפרשת לך לך], מבאר כ"ק אדמו"ר זי"ע את דברי ר"א במסכת סנהדרין (צט, ב) "כל אדם לעמל נברא... איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא... ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה...", עיי"ש.

ומקשה, איך ייתכן, אפילו רק בתור הוה אמינא, ש"לעמל מלאכה" או "לעמל שיחה" נברא.

וממשיך שהקושיא מתחזקת לפי הידוע שקס"ד בתורה, ובפרט בתורה שבכתב, נחשב כחלק מהתורה, עד כדי כך שצריך לברך ברכת התורה גם לפני שלומדים קושיא או קס"ד, מפני היותם סברות אמיתיות בתורה, אלא שאינם מתאימים למצב זה וכיו"ב.

ובהערה 13 שם "ע"ד בפרשתנו: ותקל גברתה בעיני' (טז, ד. ובפרש"י)".

וברש"י שם עה"פ "אמרה שרי זו אין סתרה כגלויה, מראה עצמה כאילו היא צדקת ואינה צדקת, שלא זכתה להריון כל השנים הללו ואני נתעברתי מביאה ראשונה".

ולכאורה י"ל, שהרבי מביא ראי' לדבריו שאפילו סברא שאינה כ"כ נכונה, יש בה שמץ של אמת, וע"ז מצטט פסוק זה ודברי רש"י עליו.

אבל מובן שדוחק לפרש כן, אא"כ נאמר שעיקר הראי' היא מזה שצריך לברך ברכת התורה גם כשקוראים פסוק "ותקל וגו'", ולאו דוקא לומר שבסברת הגר יש בה אמת. ויל"ע1.

1 ) אולי י"ל, שהרבי מביא את זה להסביר, איך יכולה להיות סברא אמיתית (רק) שאינה מתאימה לעניין מסוים, וע"ז מביא הפסוק דלעיל, שאע"פ שבסתם היא סברא אמיתית, אבל פה - לגבי שרה היא אינה מתאימה, משום ששרה כן היתה צדקת וכלשון כ"ק אדמו"ר - "נאר דא איז זי ניט צוגעפאסט, שמשמע שהסברא אמיתית רק אינה מתאימה להעניין שהיא באה ולכן נדחית, וכן כאן. המערכת.