בלקו"ש חכ"ט בשיחה לחג הסוכות מביא כ"ק אדמו"ר את דעת הרוגוצ'ובי שאכילה ושתיה בסוכה הם חלק ממצות סוכה משא"כ שינה בסוכה "לא הוה קיום מצוה, רק שאסור לישן חוץ לסוכה".

אח"כ מביא את שיטת אדה"ז (מיוסד על הרמ"א) ששינה בסוכה מהווה חלק ממצוות ישיבה בסוכה, וכמ"ש בשולחנו "כיצד מצות ישיבה בסוכה שיהי' אוכל ושותה וישן ויטייל ודר בסוכה".

וצריך להבין סברות מחלוקתם. ובפרט דעת הצ"פ דלכאו' באם מחוייבים לישן בסוכה מדוע אין זה חלק ממצות סוכה, ובאם אין זה חלק ממצוות סוכה מדוע אסור לישן חוץ לסוכה.

ואולי אפשר לתלות סברותיהם בביאור כ"ק אדמו"ר באג"ק (ח"א עמ' רלו) בענינה של השינה בחיי האדם, די"ל שנחלקו בעצם ענינה וגדרה של השינה.

דמבאר שם כ"ק אדמו"ר שחיי האדם תלויים באכילה ושינה ובנשימה. ובהערה א מאריך לבאר שאף שהשינה מוכרחת גם היא (כמובן גם ממאמר חז"ל "שבועה שלא אישן ג' ימים מלקין אותו וישן לאלתר) מ"מ אין הפירוש שבזה תלוי חיות האדם כבאכילה ושתיה אלא שהוא תנאי המאפשר האכילה והשתיה והשינה, והיינו שאין זה עצמו חיות האדם אלא שא"א בלא שינה, ולכן אין ראיה מהנשבע שלא אישן כו' דשם מלקין אותו כיון שעל כורחו ירדם, ומביא לכך כמה דוגמאות (ובין השאר מהצפנת פענח), ועיי"ש אריכות העניין.

ובסיום העניין "אבל בפדר"א איתא דהשינה יהא מזונו ורפואתו וחיים של האדם, ובמדרש תהילים..." דמשמע ע"ד זה שהשינה היא חלק מחיותו (החיובית) של האדם (ועיי"ש שמחלק בכ"ז בין שינה לאכו"ש).

וא"כ י"ל דהראגאטשאווער למד כאופן הא' שהשינה אינה חלק מחיות האדם אלא שאי אפשר שלא ישן ולכן כיון שעניינה של מצוות סוכה הוא לחיות בה "תשבו כעין תדורו" הרי שאכו"ש שהם חיותו של האדם מהווים חלק ממצות סוכה, ושינה שאינה חיותו של אדם רק שאינו יכול שלא לישון אינה חלק ממצות סוכה רק שאסור לו (אינו יכול שלא) לישון חוץ לסוכה.

משא"כ אדה"ז למד שהשינה היא חלק מחיותו של האדם (כמוכח מפדר"א וכו') ולכן היא חלק מהמצוה החיובית דסוכה. וד"ל.