בלקוטי שיחות ח"ג עמ' 765 ואילך מביא כ"ק אדמו"ר משבת קכז, א: "אמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני השכינה דכתיב ויאמר א-ד-נ-י אם נא מצאתי חן בעינך אל נא תעבור וגו' [והניחו והלך לקבל האורחים. רש"י]", והביא עוד מתיקוני זהר שכתב: "זכאה איהו מאן דמקבל אורחין ברעו שלים כאילו מקבל אפי שכינתא".

והקשה שהתיקוני זהר, שכתב שקבלת אורחין הוי כאילו הקביל פני השכינה, דהיינו ששניהם שווים הם, הוא בסתירה לגמרא הנ"ל ד"גדולה הכנסת אורחין וכו'".

והמשיך וז"ל: "הגם מיר געפינען אפט חלוקי דעות אין דברי חז"ל - אין גמרא גופא און אזוי אויך צווישן גמרא און זוהר - אבער אין דעם ענין איז ניט שייך צו זאגן אז דער תקוני זוהר קריגט אויף דער גמרא, ווייל די גמרא לערנט דאך ארויס פון א פסוק, און א בפועל, א "מעשה רב" פון אברהם אבינו, אז הכנסת אורחים איז גרעסער, מוז מען דערפאר לערנען פשט אין תיקוני זוהר באופן כזה אז ס'זאל ניט זיין קיין סתירה צום פסק פון גמרא וואס איז באגרינדעט אויף א פסוק". עכלה"ק.

ולכאורה צריך ביאור בזה, ובהקדים דהנה בגמרא בבא מציעא (פו, ב) איתא: "חזיי' [אברהם] להקב"ה דקאי אבבא [אצל פתח אהלו] היינו דכתיב "אל נא תעבור מעל עבדך", כיון דחזא [הקב"ה] דקא אסר ושרי [שהי' אברהם קושר ומתיר מילתו] אמר [הקב"ה] לאו אורח ארעא למיקם הכא [אין דרך ארץ להישאר כאן]".

והק' בתוספות ד"ה חזייה להקב"ה וז"ל: "והיינו דכתיב אל נא תעבור מעל עבדך הכא משמע שהשכינה היה רוצה להסתלק מאברהם ובמפנין (שבת קכז, א) משמע שלפי שרצה אברהם לילך לקראת האורחים ולהכניסם אמר להקב"ה להמתין עד שיכניס אותן דדרשינן מיניה גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני השכינה וקאמר נמי התם בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם אין קטן יכול לומר לגדול המתן עד שאבא אצלך ואילו בהקב"ה כתיב אל נא תעבור".

ויש לעיין, שהרי לפי הגמרא בב"מ והתוספות הנ"ל כפי הנראה אינו מוכח כלל מהפסוק "אל נא תעבור מעל עבדך" שגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה, רק שאמר כן אברהם משום "שרצה השכינה להסתלק מאברהם".

ואם כן לכאורה צריך ביאור בטעם השיחה דאי אפשר שיהי' מחלוקת בין תיקוני זוהר והגמרא (שבת הנ"ל) "ווייל די גמרא לערנט דאך ארויס פון א פסוק..ס'זאל ניט זיין קיין סתירה צום פסק הגמרא וואס איז באגרינדעט אויף א פסוק" שהרי לפי הגמרא בב"מ ותוספות שם אינו מוכח מהפסוק ש"גדולה הכנסת אורחין..." א"כ למה אינו שייך לומר שחולקים התיקוני זוהר והגמרא?

והשאלה מתחזקת שהרי בלקוטי שיחות חכ"ה עמ' 70 ואילך הביא כ"ק אדמו"ר דברי הרמב"ם (הל' אבל פי"ד ה"ב): "וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה שנאמר וירא והנה שלשה אנשים", והקשה שם למה לא הביא הרמב"ם לימוד הגמרא מפסוק "אל נא תעבור" עיין שם.

ובהערה 29 שם כותב: "ואולי י"ל שהרמב"ם מפרש הכתוב אל נא תעבור כפי' התוספות (ד"ה חזיא) בגמ' (פו סע"ב) "שהשכינה הי' רוצה להסתלק מעל אברהם (ד"לאו אורח ארעא למיקם" - לשון הגמ' ב"מ שם). ולפ"ז אין משם ראי' לפי' ר"י ד"גדולה הכנסת אורחים כו'" וכמ"ש בתוס' שם", עכלה"ק.

הרי להדיא מדברי כ"ק אדמו"ר בהערה 29 הנ"ל, שאכן להגמרא בבבא מציעא אינו מוכח ש"גדולה הכנסת אורחין וכו'" מפסוק "אל נא תעבור", ולכאורה זה היפך מלקו"ש ח"ג הנ"ל?

ויתירה מזו, שהרי המהרש"א (בב"מ שם) כתב לתרץ קושיית התוס' וז"ל: "ונראה ליישב דהא פשיטא לי' לתלמודא דמה שאמר אברהם להקב"ה "אל נא תעבור" היינו משום שראה שרוצה השכינה להסתלק כדאמרינן הכא דאי משום שרצה אברהם לילך אל האורחים להכניסם הוה לי' להקדים האי קרא קודם "וירא וירץ לקראתם"..וההיא דרשה דבפרק מפנין לאו משום דאמר לי' אברהם להקב"ה "אל נא תעבור וגו'" אלא מהאי ענינא נדרש מדהלך מהקב"ה להכניס האורחים והמתין לו הקב"ה עד אחר כל מעשה המלאכים שאז אמר לי' הקב"ה "זעקת סדום וגו'" והיינו על כרחך משום דגדול הכנסת אורחים כו' ודו"ק".

ולפי דברי המהרש"א הנ"ל, לא מבעי להגמרא בב"מ הנ"ל שמפסוק "אל נא תעבור" אינו מוכח ש"גדולה הכנסת אורחים וכו'" אלא אפילו מהגמרא בשבת הנ"ל לא מוכח מהפסוק ש"גדולה הכנסת אורחים" כ"א "...מהאי ענינא נדרש מדהלך מהקב"ה להכניס האורחים...", ואילו מלקוטי שיחות ח"ג משמע שלכו"ע מוכרח מ"אל נא תעבור" ש"גדולה הכנסת אורחים".

כמובן, כל הנ"ל הוא בנוגע למ"ש בלקו"ש הנ"ל שלימוד ד"גדולה הכנסת אורחים וכו'" הוא "פון א פסוק""פסק הגמרא וואס איז באגרינדעט אויף א פסוק" ולא בנוגע למ"ש שלימוד הגמרא הוא ממעשה אברהם בפועל, או "מעשה רב פון אברהם אבינו".

ואבקש מקוראי הגליון להעיר בזה.