עה"פ (נח ט, יג) "את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ" הקשו במפרשי התורה, דלכאו' הקשת היא תופעה טבעית שכש"מלהט השמש באוויר הלח יהיה הקשת בתולדה" כלשון הרמב"ן שם, וכן בשאר המפרשים הקשו בסגנון זה, דא"כ לכאו' היה טבע זה כבר מששת ימי בראשית.

אמנם בתי' קושיא זו נחלקו על הרמב"ן דלרמב"ן ס"ל שאמנם היה טבע זה מששת ימי בראשית אלא דלאחר המבול קבע הקב"ה לאות, ולשאר מפרשים אכן לאחר המבול השתנה טבע מסוים בעננים דנראתה בהם הקשת. שלפנ"כ לא היה שייך שתראה הקשת. ועיין באוה"ת כרך ג' לפ' נח (עמ' תרמח) דבזה גופא נחלקו במה היה השינוי בדיוק, ומקשה על רוב הדעות ומסיק באופן אחר שהשינוי היה שהעולם הזדכך לאחר המבול, ובמילא גם העננים שבתחילה היו גסים ועבים הזדכככו עד כדי שיוכלו לקבל הרבה גוונים ובזה יזכור בעת שתעלה במחשבתו כו' שהעולם כבר הזדכך במבול כו'.

והנה ב"כלי יקר" שם הביא א' מהדעות הסוברות שהשתנה טבע העננים, ומקשה על כך מב"ר לב, ב, (הובא ברש"י עה"ת שם יב) "שיש דורות שלא הוצרכו לאות לפי שצדיקים גמורים היו, כמו דורו של חזקיהו מלך יהודה ודורו של רשב"י" דאיך יתכן שכל דור שיהיה בו צדיק גמור יחזור שוב טבע הקודם של העננים שבו לא תתכן שתראה הקשת, ובסופו יחזור לטבע שלאחר המבול וחוזר חלילה, ומסכם "ואלו הם דברים זרים אצל השכל לקבלם", ומכריח לומר דאכן היתה היתה בזמנם קשת ג"כ, אלא "שלא הוצרכו לאות" כלשון המדרש שלא היו צריכים לחפש ולסמוך על הקשת, כיון שסמכו על הצדיקים שבדורם עיי"ש במה שמאריך בזה.

ונלע"ד דאפ"ל בזה ע"פ חסידות בדא"פ באופן אחר ואז יתורץ בריווחא טפי והוא עפמ"ש בלקו"ש חי"ז (אבות, עמ' 362) שישנם כמה סוגי קשתות, הקשת המזכיר בזמן של "בענני ענן" שהוא זמן של היפך הטוב - את אות הברית של הקב"ה שלא יחרב העולם, וקשת המראה על גילוי נעלה ביותר דהשכינה באותו הזמן, וכהקשת שנראתה כשדרשו במעשה מרכבה, (ירושלמי פ"ב ח"א) עיי"ש. וא"כ אוי"ל דהקשת שנראתה בזמן רשב"י דמוכרח שנראתה מצד שלא יתכן שנשתנה טבע העולם בכל דור, הייתה קשת שהורתה על גילוי השכינה דלקשת כסוג הא' - אות הברית - לא הוצרכו, ואכן לפני המבול לא היה שייך גם סוג הקשת שמורה על גילוי השכינה מאחר ולא נזדכך עדיין העולם ועננים היו גסים ועבים ולא היו שייכים לגילוי זה (כדברי הצ"צ באוה"ת הנ"ל) ועוד יל"ע בזה.

ועפ"ז יובן שפיר מה שקצת תמוה ע"פ תי' ה"כלי יקר" הנ"ל, דאם אפ"ל שקשת ישנה בכל זמן וזמן מצד טבעה אלא שפעמים שהיא אות ופעמים שאינה אות כי "לא נצרכו", א"כ למה לנו לדחוק ולומר שנתנה טבע העולם לאחר המבול שתהיה הקשת, הרי נוכל לומר שהייתה הקשת כבר לפנ"כ (כרמב"ן) אלא דלאחר המבול נבחרה להיות כאות (ובפרט שיש לדקדק בלשון הפסוק "את קשתי נתתי בענן" שנראה בפשטות - את קשתי הידועה כבר, אלא שמעתה "והייתה לאות" ויל"ע בזה). ועוד תמוה קצת דבאוה"ת הנ"ל מאריך בזה מאד ומביא כל הדעות בפרטיות וכו', אבל אינו מזכיר הקושיא והתירוץ הנ"ל דנראה דע"פ חסידות אינה קושיא. וע"פ דברינו הנ"ל יובן שפיר.