לקוטי שיחות

בגליוןד' הקשה הר' נ.ש ד' קושיות בלקו"ש חכ"א תשא ג' אות ה'. ואכתוב מה שנראהלענ"ד, אף שיכול להיות שכמה מהענינים נכללים בתירוצו. והנני להעתיק קטע א "מהקטעים שהעתיק". "שטעלט זיך די שאלה: ווען א איד דערהערט אז אין דער רגע איזער ערשט באשאפן געווארן מחדש פון דעם אויבערשטן, און אז אין א רגע ארום דארף ערווייטער אנקומען צום דבר ה' מחדש-זיין זיין מציאות מאין ליש- ווי איז דאס מעגלעך אז דעראיד (זייענדיק אפילו, ח"ו, דער גרעסטער בעל תאוה) זאל ניט אויספאלגן דעררצון פון אויבערשטן(ניט צו ממלא תאוה זיין), וואס פון אים ב"ה הענגט אפ זיין גאנצע מציאות - צוזאמען מיט זיין תאוה- אין דער רגע ממש?

וע"זהוא מקשה א) כי בשעהיוה"א הובא זה הענין שההתהוות היא תמידית כדי להסיקשהנברא בטל לגבי דבר ה', למה לא בא כאן מסקנא זו?

ולדעתיזה פשוט כי כאן המסקנא היא אחרת, כי מאחר שהקב"ה צריך להוות אותו בכל רגע, א"כ הוא נצרך אליו תמיד, וא"כ איך יכול למרוד בו? כמו בגשמיות כשא' נצרךלהשני, לא יעשה דבר נגד רצונו, כי אז לא יקבל ממנו, מה שצריך לקבל ממנו.

וזהו גםתירוץ על קושיא ב' מה מיוחד באמונה בההתהוות התמידית, על האמונה בכל הנאמר בתורה? והתירוץ הוא, כי אמונה זו, שייכה למציאותו, וכ"א רוצה בקיומו.

וזהו גםתירוץ על קושיא ג' שהרי אמונה היא מקיף, והראי' מגנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא, א"כ איך אומרים שאם הי' זוכר האמונה בההתהוות התמידית לא הי' חוטא?

והתירוץהוא כי זהו דוקא בהאמונה שהקב"ה הוא בורא עולם ומנהיגו, שבשביל זה לא יעשהדבר נגד רצונו, או שבשביל זה יאמין שהקב"ה יכול לעזור לו גם בלי הגניבה, ע"ז לא מספיק אמונה, וצריך דוקא התבוננות. אבל האמונה בההתהוות התמידית היינושהוא נצרך תמיד להקב"ה, ואם לא יעשה רצונו לא יקבל ממנו, ע"ז לא שייךלומר שהאמונה היא מקיף. וזהו במילא גם תירוץ על קושיא ד) מה מיוחד בהתבוננות זו עלהתבוננות אחרים, שדוקא בהתבוננות זו אומרים שלא הי' צריך להיות אפי' קס"ד עלחטא? והתירוץ הוא כנ"ל, כי כאן ההתבוננות היא שהוא נצרך תמיד להקב"ה, ואפי' בן אדם א', אם הוא נצרך להשני, לא יעשה דבר נגד רצונו. וכנ"ל שאפשר שזהנכלל בתירוצו, אבל אני כתבתי לפי הסגנון שלי. ומה שמפרש ענין ביטול היש להאיןהמבואר בשהיוה"א, שזהו תלוי בזה שהאין הוא מופשט מהגשם, איני יודע מי הכריחולזה, כי הרי בפשטות הוא מצד שהיש נמצא בהאין, והוא בטל להאין כזיו השמש בשמש.