כ"ק אדמו"ר מעיר (ספר המנהגים - אג"ק חכ"ד עמ' 70 הע' 10) על כך ש"לא היה מנין בעת הדלקת הנרות בבית הרב, גם לא היו משתדלים שתהיה ההדלקה ברוב עם האפשרי" - "צריך עיון למה נשתנה מפרסומי ניסא דמגלה, - ואולי הטעם מפני שכל אחד מדליק על פתח ביתו ובמילא מלכתחילה לא תקנו זה, ועדיין צריך עיון".

הסבר פנימי לדבר נתבאר בשיחת כ"ק בלקוטי שיחות כרך ב' עמ' 482 ואילך.

[מאידך בשנת תשמ"ח (נעתק בשערי המועדים חנוכה עמ' שסט הע' 4) הצביע על כך שהפירסום דחנוכה הוא יותר גם מהפרסום דפורים – כי, הפירסום בפורים הוא (א) ע"י דיבור (מקרא מגילה), (ב) ובבית הכנסת, משא"כ בחנוכה (א) ע"י מעשה (הדלקת הנרות), (ב) ועל פתח ביתו (וחצירו) מבחוץ, ברשות הרבים].

ואולי אפשר לומר שזהו בהמשך לאופן פירסום הנס בפעם הראשונה:

על נס פורים אחז"ל (מגילה יא, א) אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוקינו בימי מרדכי, וברש"י: שהדבר נגלה לכל האומות ששלחו אגרות בכל העולם. וכן מפורש במגילת אסתר (אסתר ח, טז) "רבים מעמי הארץ מתייהדים".

ואילו על נס חנוכה, רק "לשנה אחרת קבעום בהלל ובהודאה (שבת כא, ב) ועד כדי כך ש"נס חנוכה לא ניתן לכתוב" וכו', ומיד הי' גם שעת הסכנה וכו', וכפי שאיתא בכמה ספרים לא קיימו זה מלכתחילה בפרהסיא כו', ועצ"ע.

בלקו"ש חי"ט (ראה א) ע' 138 מביא הביאור הידוע מהאבודרהם בסדר ההפטרות דשבעה דנחמתא שבני ישראל לא מקבלים הנחמה שע"י הנביאים אלא רוצים הנחמה דווקא מהקב"ה בעצמו. ומבאר בזה שבאמת בהפורעניות גופא טמון חסד נעלה ביותר, וזה יכול להתגלות דווקא ע"י הקב"ה בעצמו, שלכן אינם מסתפקים בנחמת הנביאים, עיי"ש בארוכה.

ולהעיר שבשיחה לשבת נחמו (שם עמ' 78) מבאר הפי' נחמה בכפליים (נחמו נחמו עמי) שלא רק שיורגש שכדאי גודל הירידה והגלות, שעי"ז באים לההוספה והידור בזמן הגאולה, אלא יורגש גם הטובה והמעלה בההוספה בחורבן וגלות גופא. שלפי הביאור שם נמצא שגם בהנחמה שע"י הנביאים מתגלה הטוב שבהפורענות גופא. ואולי יש בזה כמה דרגות. ויל"ע.