במתני' סוף פרק ג' דנדרים:" גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקב"ה עולמו שנא' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי".

והנה בתוס' יו"ט שם וז"ל "ואע"ג דתנן בפרק ב' דמגילה דאין מלין אלא ביום, ולכאורה למה כתוב בלילה, מ"מ הוי משעה שנימול הנה המצוה קיימת בגופו יומם ולילה", היינו שזה שכתוב "אם לא בריתי יומם ולילה" לא מדבר על המצוה שעושים ביום ובלילה אלא באנשים שקיימו המצוה ויש עליהם הברית.

ויש לבאר דבריו שהפסוק הולך גם על המצוה, דהנה בלקו"ש חלק ג' (ע' 159 ואילך) מסביר שבמצות מילה יש ג' ענינים, א. פעולת המילה. ב. הפעולה נמשכת של מילה שיהי' מהול (וע"ש ראי' לזה (מנחות מ"ג ב.) מדוד כשהיה בבית המרחץ . . ונזכר שיש עליו מצות מילה). ג. שלא יהי' ערל (ע"ש ע' 161 ואילך נפק"מ להלכה), וממשיך שם שלפי זה מתורץ שאלת התוס' על הגמ' בקידושין כט, א, שלומד מפסוקים שנשים פטורות ממילה ותוס' שואל למה צריכים פסוק הרי מילה היא מ"ע שהזמן גרמא (שנוהגת ביום דוקא ולא בלילה) ונשים פטורות? ומתרץ בלקו"ש שם שהגם שפעולת המילה נוהגת רק ביום הפעולה נמשכת של המילה (זה שהוא מהול) נמשך כל ימי חייו בין ביום ובין בלילה וממילה היא מ"ע שאין הזמן גרמא.

ועד"ז בנוגע לעניננו שבפסוק 'אם לא בריתי יומם ולילה' אעפ"י שלא מלים בלילה, דהיינו פעולת המצוה, אבל מצד זה שמצות מילה היא פעולה נמשכת אז יש הברית (היינו מצות מילה) 'יומם' וגם 'בלילה'.