תושב השכונה
בגליון הקודם (עמ' 26) נעמד הרב י.ל.ש. שי' על לקו"ש ויקרא חי"ז שיחה ד' והאריך בביאור הדברים. ואין דבריו מובנים וכפי שיתבאר.
בהשיחה מבואר 'לשיטתייהו' בין רבי ורבנן בכ"מ בש"ס לגבי לשון הכתוב בתורה, דברי חז"ל, או לשון בנ"א - אם מובנו הוא דוקא; א) כפשוטו ממש, ב) ובכל הפרטים, או שיתכן שהמובן הוא רק לחלק או לפרט אחד.
ומק' הר' י.ל.ש. הרי 'בפשטות' ובפרט בלשון התורה - הכונה בכל הפרטים.
ואינו מובן, הא מנין לו ומדוע 'הפשטות' שלו היפך הסברא של השיחה. הרי מפורש בהשיחה הסברא בדבר וכפי שהעתיק בדבריו "לויט די רבנן אבער הגם אז מען לערנט טאקע אפ 'קרבן - מלמד שמתנדבים עצים' און דער פסוק רופט זיי אן 'קרבן העצים', איז דאס ניט מכריח א חידוש גדול (הדגשת המעתיק) אז עצים זיינען א קרבן ובכל הפרטים, נאר דיו צו מחדש זיין אז זיי פארמאגן איין פרט פון א קרבן". ומדוע לא נתקבלו דברי השיחה אצלו.
ולהעיר מהחקירה המובא בכ"מ אם התורה ניתנה לפי גדרי הנותן או לפי גדרי המקבל ובסיום למס' פסחים (שבהגש"פ עם לקוטי טעמים מנהגים וביאורים בסופו) מבאר עפ"ז הא שדיברה תורה כלשון בנ"א. גם להעיר מהמבואר בכ"מ בענין דון מינא ואוקי באתרא.
אח"כ מביא מ"ש בהמשך השיחה אות י: "מצינו גם בלשון ודעת בנ"א בסדר נשים "אמר רבי כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ופליגי רבנן עלי' (גיטין עד, א) כגון באומר "הרי"ז גיטיך ע"מ שתתני לי מאתים זוז" שלרבי היא "מגורשת מעכשיו", ולרבנן ה"ה מגורשת רק לאחר שתתן מצאתים זוז" -
"לדעת רבי, כשיש דיבור ומעשה בפועל שעשה עכשיו (הנה אע"פ שהוא אומר "ע"מ" דבר לאחר מכן), הרי"ז כפשוטו ובכל הפרטים, שהמעשה הוא פועל מיד, אלא שמוסיף "על מנת" - שאח"כ תקיים את פעולת התנאי; ולכן אומר ש"כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי"".
"ורבנן ס"ל שאי אפשר לחדש (ולהוסיף) "מעכשיו" אף שבלי חידוש זה יהיו המעשה והאמירה שלא כפשוטם, ולכן אומרים שהגט חל רק לאחר מיכן, כשמקיימת את התנאי".
ומקשה: כמו שיש לדון את המעשה והאמירה כך יש לדון את התנאי ולומר איפכא - מכיון שנתן תנאי למעשיו הרי התנאי כפשוטו ואין הדבר חל עד שיקיים את התנאי.
והנה ודאי אין מי שמעכב לומר איפכא כי הרי אין זה דבר משנה אלא סברא לבד התלויה בהגיון ובשיקול הדעת, ברם הסברה עצמה מובנת היטב ומתבארת מתוך דברי השיחה. כי מעשה והאמירה מצד עצמם (בלי תנאי) פועלים קידושין מיד. ואין התנאי עושה קידושין אלא המעשה והאמירה עושים את הקידושין. והתנאי אינו משמש אלא לגלות כונת המעשה והאמירה. ולכן דנים על המעשה והאמירה האם הם כפשוטם או לא, ולא דנים על התנאי, ואדרבה התנאי הוא כפשוטו אליבא דכו"ע, ודנים על המעשה והאמירה האם נגרעו מתוקפם ופשיטותם ע"י שהוסיף תנאי. דהיינו, שהמחלוקת היא האם שייך שהתנאי יפעול בגדרם של המעשה והאמירה כדי שיחלו לאחר זמן, או לא.
עוד כתב הנ"ל שפשטות המעשה והאמירה אינם מורים על חלות הקידושין 'מעכשיו', והוכיח כן ממ"ש בהשיחה "די רבנן האלטן אז מ'קען ניט מחדש זיין (מוסיף זיין) "מעכשיו"" והבין כונת הדברים שאין המעשה והאמירה מורים על חלות הקידושין 'מעכשיו'. ונראה ברור שאינו כן, כי הרי זה היפך דברי השיחה שאומר פשטות האמירה והמעשה מורים על חלות הקידושין 'מעכשיו'. אלא פירוש הדברים הוא שבא לבאר האיך שייך (לשיטת הרבנן) שהתנאי יוציא מפשטות המעשה והאמירה, שע"ז מבאר מכיון שלא אמר בדבריו בפירוש "מעכשיו" אפשר שהתנאי יגלה בהם ענין דלא כפשוטם.
וה' יאיר עינינו לראות אור הצח והברור שבדברי רבנו.
Download PDF