בהשיחה דש"פ בשלח, י"ג שבט, ה'תשט"ו (שי"ל לאחרונה ע"י ועד הנחות בלה"ק), מביא כ"ק אדמו"ר הסיפור אודות תלמידי הבעש"ט שהצטערו על שהרהרו כו', עד שהראו להם בהיכלות דג"ע שמשה רבינו לומד עם תינוקות של בית רבן את הפסוק "ותצחק שרה גו'", ומסביר להם שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, ואם תאמרו איך אפשר שיהי' אצלה ספק במאמר השם, "תדעו אשר זהו מצד הגוף, ואשר גם גוף קדוש, בשר הוא".

וממשיך לבאר בהשיחה למה ענין זה נאמר אפילו בנוגע לשרה שגדלה מעלתה וכו' וכו', עיי"ש.

ויש להעיר שבמקור הסיפור המצויין (אג"ק כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, ח"ג ע' תנד) כתוב: "…כל התינוקות אשר בהיכל ההוא למדו פרשת לך, ואחד התינוקות אמר בקול רם הכתוב ויפול אברהם על פניו ויצחק, ויאמר בלבו … ומשה רבינו מסביר להם להילדים כי כל הפירושים אמת הם, ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, ואם תאמרו איך אפשר הדבר אשר אברהם יהי' מסתפק במאמר השם, תדעו אשר זהו מצד הגוף ואשר גם גוף קדוש בשר הוא". וצ"ע.

עוד יש להעיר בהמשך השיחה שם: "בכלל בתורת החסידות לא מתפעלים כ"כ ממעלתו של אדה"ר – ביחס למעלתו של רבי חסידי ("א חסידישן רבי'ן"), שבודאי גדלה מעלתו ממעלת אדה"ר".

ויש לציין לזה משיחת ליל שמח"ת תרצ"א (לקוטי דיבורים ח"ד ע' תשה): "דער חטא עץ הדעת איז גיווען וואס אדם הראשון הסתכל במקום הקליפות … וואס מיט דעם קוק האט אדם הראשון גיוואלט פאריכטין דאס וואס חוה האט מקלקל געווען, און דאס איז געווען דער חטא פון אדם הראשון וואיילע אדם הראשון איז ניט געווען קיין רבי". ועיי"ש.