שליח כ"ק אדמו"ר - בעלוויו, וואשינגטאן
במכתב אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע אודות סיום ס"ת (נדפס בכ"מ, ובאג"ק ח"ו עמ' עג), כותב: "הנני בזה לברכו בברכת מזל טוב על קיום מ"ע וכתב לו כמבואר בשו"ע".
ובשיחת טו"ב כסלו תשמ"א בהע' 19 (נדפס בהוספות ללקו"ש ח"כ ע' 420) כ': "וצע"ק, דהא מצות כתיבת ס"ת ילפינן (סנהדרין שם [כא, ב]. רמב"ם שם [הל' ס"ת פ"ז ה"א]) מ"ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" (וילך לא, יט), ומהפסוק (שופטים יז, יח) "וכתב לו" ילפינן (סנהדרין שם. רמב"ם שם ה"ב) מצות כתיבת ס"ת שעל המלך לכתוב". ועיי"ש המשך ההערה.
ואוי"ל, ובדוחק עכ"פ, דהנה בגמרא שם מביאה ברייתא שדורשים הפסוק: "וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר וגו'" - "כותב לשמו שתי תורות; אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו, ואחת שמונחת לו בבית גנזיו". וברש"י מפרש הא דשאני מלך מהדיוטות - דאילו היה הדיוט סגי ליה בחדא, ומלך בעי תרתי - "משנה" שתים במשמע.
ומבואר מזה, דבהפסוק עצמו שמחייב מלך לכתוב ס"ת מצד דין מלך - זהו עצמו המחייבו לכתוב ס"ת בתור יחיד של כלל ישראל. ובפרט לדעת הרמב"ם (פ"ג מהל' מלכים ה"א), שהא דהמלך כותב ב' ספרי תורה הוא רק "אם לא הניחו לו אבותיו או שנאבד". ומבואר ב'כסף משנה' שם - שהס"ת שהמלך חייב בו ככל הדיוט סומך הוא על של אבותיו, עיי"ש. - ומבואר שזהו דין ס"ת של הדיוט שחייב בו ככל ישראל; ונוסף לו - דין ס"ת של מלך.
א"כ ממילא ידעינן מפסוק זה עצמו שכ"א מישראל מחוייב לכתוב ס"ת.
וכמדומני שראיתי פעם בספר (ואיני זוכר מקומו), דהנפק"מ יהי' אם הברכה המובא בהמשך הכתוב של "וכתב לו" - "למען יאריך ימים וגו'" - הוא דוקא בכתיבת ס"ת של מלך, או אפי' בס"ת של יחיד הדיוט. ולפי הנ"ל לכאו' מבואר כצד הב'. ואכמ"ל.
Download PDF