ראיתי בתורת מנחם ח"ב (עמ' 252), ובכפר חב"ד (גליון 1033 עמ' 28) שמפלפל בשיטת כ"ק אדמו"ר זי"ע אי חתן מתענה בפורים קטן. ולא זכיתי להבין, שהרי מבואר בשו"ע סי' תרצו שאסור להתענות בפורים קטן מדינא דגמרא, כמבואר במגילה (ו, ב). וכ"כ הרמב"ם הל' מגילה פ"ב הי"ג: "ושני הימים אסורים בהפסד ותענית, באדר הראשון ובאדר השני". וכ"כ סמ"ג עשין ד"ס אות ד.

וכן מבואר ברמב"ם בפירוש המשניות מגילה צ, ב ומאירי שם וז"ל: "שיעור זאת המשנה כך: אין בין ארבעה עשר וחמשה עשר ימים של אדר ראשון לאדר שני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים, אבל אלו ואלו אסורים בהספד ותענית". וכן פסקו הריא"ז וה'שלטי הגיבורים' מגילה שם. ומבואר בכוונת המשנה, שפורים קטן אסור מדין המשנה להתענות. וראה גם במג"א סי' תקסח סק"כ.

ועוד, שהרי המג"א סי' תקעג סק"א פסק שאין חתן מתענה בט"ו בשבט ובט"ו אב, כיון שמוזכר בגמרא, וכ"ש זה. ואין לומר דא"צ להחתן להתענות, אבל אם רצה רשאי להתענות, דעי' בשו"ע הרב סי' תכט סי"ז שכתב גבי תענית חתן באסרו חג המצות, "ואיסור זה אינו אלא מנהג, אבל מעיקר הדין אין איסור כלל להתענות בו, אלא שהמונע ה"ז משובח". עכ"ל. וכל זה באסרו חג המצות, שאיסור התענית הוא רק מטעם מנהג שאינו מדינא דגמ', אבל בפורים קטן שיסודו בגמרא, אסור לחתן להתענות. ואבקש מהקוראים לעיין בזה.