בגליון תשסח העיר הרב על א.ל. מ"ש בשיחת מוצש"ק י"א שבט תשכ"ד (בלתי מוגה), הדיוק למה הי' הנסיון לראות אם מרע"ה ראוי להיות רועה ישראל עי"ז שהנהיג את צאן יתרו וכו'. ומסביר שכדי להיות רועה ישראל צריך לשאת "טרחכם ומשאכם אפילו פון די וואס זיינען פושע ומורד בו (ב"ה)", ולכן צריכים לבחנו במין כזה שעשה כנגד טבעו ומרד בה', והיינו יתרו שעבד כל ע"ז שבעולם שזהו א' מז' מצוות ב"נ. ואעפ"כ דאג לענייני יתרו וגם לנכסי יתרו, אף שהם שייכים "צו אזא מין וואס האט עובר געוועןאויף שבע מצוות שלו, דאס איז דער בחינה אז ער קאן זיין א רועה נאמן, אויך בהנוגע צו חוטב עיציך ושואב מימך, וואס דאס איז דאך די דרגא הכי תחתונה".

והקשה הרב א.ל. שם דהרי יתרו הי' בעל תשובה, וא"כ מהיכן נראה שראוי הוא להיות רועה ישראל, לכאו' לא קשה. דהרי עד "ויספר משה לחותנו", שע"ז מביא רש"י אתת המכילתא ("למשוך את לבו לקרבו לתורה"), עשה תשובה כדבעי – דהיינו גיור וקיום המצות כמ"ש רש"י לעיל (יח, א), וזה גופא שמשה סיפר וקירב את יתרו הוא הבחינה שראוי הוא להיות רועה ישראל אף שיתרו רצה לעשות תשובה. ומה שהשיב שם שכוונתו סוג שעובר על טבע נפשו, הרי הן הן דברי כ"ק אדמו"ר שם "אזא מין וכו'".

ובמילא קושייתו שם דחידוש לומר על בעל תשובה יתוש קדמך לא קשה, דהרי גדרו של בעל תשובה זה לא ניתן להיקבע במסמרות.

וליתר ביאור על כללות הענין נכון לציין תשובת כ"ק אדמו"ר לשואלים שאלה בלי תשובה, מובא בפרדס חב"ד: "[העירותי כמה פעמים וכנראה שאינו מספיק, ואע"פ שבלא הערתי – ג"כ פשוט] שבמילתא שבסברא שאומרים ונמצא כתוב ההיפך – אינו מספיק לשלול ה"מילתא" כ"א צריך להפריך היסוד – הסברא (ע"י סברא אחרת)".

דהיינו שהרי היה במדריגה פחותה – עובר על טבע נפשו וזהו היסוד ולכן היא בחינה סו"ס להיות רועה ישראל.