בשיחת ג' תמוז תשכ"ג (י"ל לחג השבועות ש"ז) מבאר הרבי ע"פ הידוע שכל עניני התורה שישנם בעולם למטה כפי ששייכים לגוף גשמי ישנם ג"כ כמו שהם למעלה. ומסביר שם ש"איתא בדרשי חז"ל שכל שיר השירים רומז על ענין הקידושין . . . שהקב"ה הוא הבעל וכנס"י היא אשתו של הקב"ה". ועפ"ז מבאר הרבי שכמו שהאשה נקנית לקידושין בשלושה דרכים כך גם ברוחניות יש שלושה דרכים שכנס"י קונה, כביכול, את הקב"ה.

ולכאורה ע"פ המבואר שכל עניני התורה ישנם גם למעלה, ואדרבה התורה בעצם מדברת בעליונים ורק מרמזת בתחתונים, שהתומ"צ בתחתונים הם המשך ותוצאה מענינים ברוחניות (ראה בארוכה לקו"ש חכ"ג עמ' 37 ואילך), א"כ מובן שגם הענין שהאיש קונה את האשה ישנה ג"כ ברוחניות, אך מהשיחה משמע להיפך, שהאשה, כנס"י, קונה, כביכול, את האיש, הקב"ה.

ואפשר לבאר ע"ד דברי הגמ' בקידושין (ז, א) ". . .הכא באדם חשוב עסקינן דבההיא הנאה דקא מקבל מתנה מינה גמרה ומקניא לי'ה נפשה" [שתרצה זאת לתת פרוטה לאדם שיפייסנו לזה לקבל הימנה מתנה", רש"י].

וכמו"כ אפ"ל בעיניננו דע"י שעשיית המצוות דכנס"י למטה נחשבת אצל הקב"ה, זהו הנאתם של ישראל, אבל עצם פעולת הקנין נעשה ע"י השלושה דרכים שישראל מתקשרים להקב"ה, כמבואר בשיחה.