בשיחת מוצאי ש"פ נח תש"מ (בלתי מוגה), הקשה הרבי על מה שפירש רש"י ר"פ נח "אילו הי' בדורו של אברהם לא הי' נחשב לכלום", דמהו הפירוש אילו כו', הלא אברהם אבינו בן נ"ח במות נח (ע"פ צחות האבן עזרא (פ"ט פכ"ט)) - אם כן הי' בדורו של אברהם כו"כ שנים. זהו תמצית (אחד מ) השאלה (ות).

ותוכן התירוץ לפי פשש"מ (לפענ"ד) הוא, דאף שבן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו (ע"פ דברי הגמרא נדרים לב, א), ולהרמב"ם (הלכות עבודת כוכבים פרק א ה"ג) "בן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו", ואפילו להמדרש (ב"ר פ"ל, ח. פס"ד, ד) שהי' בן מ"ח - ממ"ח עד נ"ח הוי דבר חשוב וזמן מרובה שלכן לאחר עשר שנים בא"י אם לא הוליד בנים צריך לגרש את אשתו - כמו שדוקא לאחר עשר שנים בא"י חשש אברהם וכמו שפירש רש"י לקמן (בראשית פרק טז פסוק ג) "מקץ עשר שנים" - מועד הקבוע לאשה ששהתה עשר שנים ולא ילדה לבעלה חייב לישא אחרת. "לשבת אברם וגו'" - מגיד שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המנין כו'"1 -

מ"מ לא נודע אברהם בעולם כצדיק, וכמו שפירש רש"י ר"פ לך לך "שאודיע טבעך בעולם" - א"כ עד אז הצדיק הידוע הי' נח [ולכן אין שייך לומר שנח לא הי' נחשב כלום לגבי אברהם כשלא ידע העולם ממנו], ואז הי' אברהם כבר בן עה (עד2), ואז כבר מת נח. ע"כ.

ולכאורה עדיין יש לעיין קצת מכיון שהמדובר הוא הליכת אברהם לארץ ישראל מחרן דוקא, והתימה שלא נתפרסם סיפור אור כשדים שהי' שנים רבות לפנ"ז. ואפילו בפ' לך (פרק יד פסוק י) פרש"י "בארת בארת חמר" - . . לפי שהיו באומות מקצתן שלא היו מאמינין שניצל אברהם מאור כשדים מכבשן האש, וכיון שיצא זה מן החמר האמינו באברהם למפרע" - א"כ שמעו וידעו מזה.

ואף לדברי הרמב"ם הי' אור כשדים לאחר כשהי' ארבעים שנה, כמ"ש "ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו, וכיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים, וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו. כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן" -

מ"מ, הי' לפני שהי' נח שנה, ע"פ דברי הגמרא (ע"ז ט, א) "ששת אלפים שנה הוי העולם, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה . . שני אלפים תורה מאימת? אי נימא ממתן תורה עד השתא, ליכא כולי האי . . אלא מואת הנפש אשר עשו בחרן, וגמירי, דאברהם בההיא שעתא בר חמשין ותרתי הוה", א"כ התחיל שני אלפים תורה כשהי' אברהם בן נ"ב בחרן - לאחרי סיפור אור כשדים, ולאחר "אשר עשו בחרן" - שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים, ושרה מגיירת הנשים כו' (רש"י לעיל פרק יב פסוק ה).

[ולהעיר דרש"י מסיים "ופשוטו של מקרא עבדים ושפחות שקנו להם"].

ואולי יש ליישב דכיון דע"פ פשוטו של מקרא לא מוכח מתי הי' מעשה אור כשדים, יכול להיות שהי' בן ס' ויותר כשקרה סיפור אור כשדים, לאחר זה הלך לחרן, ומשם לא"י.

עוד יש לומר, עפ"י מ"ש רש"י לקמן פכ"ד פסוק ז "ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי" - ולא אמר ואלהי הארץ . . עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה אלהי השמים ולא אלהי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו, ושמו לא היה רגיל בארץ. "מבית אבי" - מחרן. "ומארץ מולדתי" - מאור כשדים. -

יוצא מזה שאברהם עד שבא לארץ ישראל לא הרגיל כל כך בפי הבריות שמו של הקב"ה, אפילו בחרן.

אלא דלפי זה יש לעיין במה עמד צדקו של נח.