בגליון האחרון [תתא, ע' 35] העתיק הר' י.ש.ק. שי' משיחת ש"פ מטו"מ תשי"ג (שיחו"ק ע' 345) שהמקור לחכמת מלאכת הדפוס – "מיר געפינען דאס בא דעם ציץ וואס דארטן איז געווען פתוחי חותם – דאס איז דער כללות הענין פון מלאכת הדפוס". והקשה שהענין דפתוחי חותם נזכר עוד לפני הציץ – בכתפות האפוד ובחושן, ולמה הזכיר דווקא ציץ?

ונראה לומר בזה בפשטות, ובהקדים שאא"פ לומר הפי' שפיתוחי חותם דומה למלאכת הדפוס, שהרי פיתוחי חותם פירושו רק שהאותיות בולטות (ולא שוקעות), ובמה דומה זה לדפוס? אלא צ"ל שהדמיון הוא דוקא ל(אופן עשיית הפתוחי חותם על) הציץ.

והוא – ע"פ דעת הראב"ד (הל' כלי המקדש פ"ט ה"ב) שאופן עשיית הציץ הוא ש"מכה בדפוס צורת האותיות מאחריו עד שהאותיות בולטות מלפניו", וזה דומה למלאכת הדפוס (שע"י אותיות בדבר א' עושה שיהיו האותיות בדבר אחר). ולכן נזכר דוקא ציץ, משא"כ באבנים שא"א לכתוב עליהם באופן כזה.