בשיחת ש"פ שמיני תשט"ו מביא כ"ק אדמו"ר את הרמב"ם (סוף הל' כלי המקדש) בענין "אפוד בד" שאי"ז א' משמונה בגדי כהונה, שהרי האפוד של בגדי כהונה לא נעשה מבד (פשתן) בלבד, אלא גם מ"תכלת וארגמן גו'", ומביא ראי' לזה - "שהרי שמואל הנביא לוי הי' ונאמר בו נער חגור אפוד בד".

ושואל כ"ק אדמו"ר מדוע מביא הרמב"ם ראי' משמואל ולא מדוד.

ומבאר ע"ז (שיחות קודש תשט"ו ס"ע רכה ואילך) שבזמן דוד, עדיין לא באו "אל המנוחה זו שילה", "און דאס איז א כלל אז אין אזא זמן איז מען ניט מקפיד אזוי שטארק, און אויך א זר קאן אנטאן די בגדי כהונה", ולכן מדוד אי"ז ראי' כ"כ. עיי"ש.

ויל"ע ולחפש המקור לכלל הזה שלפני שבאו אל המנוחה כו' לא הקפידו על האיסור שזר לא ילבש בגדי כהונה?