בהדרן על מס' מכות משיחות תשכ"ח, שנדפס לקראת יום ההילולא ג' תמוז האחרון, נתבארו דברי הגמ' קרוב לסיום מס' מכות, בענין ד' הדברים שאמר משה, והנביאים שאחריו ביטלוהו. ובין הדברים הובא, שד' הדברים נחלקים לשנים, ב' הראשונים קאי על כללות עם ישראל, וב' האחרונים קאי על יחידים שבישראל, ולפי זה נתבאר, דמ"ש "ובגוים ההם לא תרגיע" קאי על כלל ישראל, ומ"ש "ואבדתם בגוים" קאי על יחידים בישראל.

והעירני חכם אחד, דלכאו' במפרשי התורה נתבאר להיפך, דהרי "ובגוים ההם לא תרגיע" הוא מקללות שבמשנה תורה (התוכחה דפ' תבוא), והפסוק "ואבדתם בגוים" הוא מקללות שבתו"כ (התוכחה דפ' בחוקותי), ומבואר בכמה מפרשים (כלי יקר ואור החיים ועוד), שההבדל בין קללות שבתו"כ וקללות שבמשנה תורה הוא, דבפ' בחוקותי קאי על כלל ישראל, ובפ' תבוא נתחדשו הקללות על היחיד. אמנם בשיחה שם מכריח מדוע כן הוא הפירוש בפסוקים אלה, היפך פירוש המפרשים הנ"ל. ולא באתי אלא להעיר.