בגליון הקודם שאל הרב י.י.ל.א. במקרה שחל יום ראשון דחנוכה בשבת שאז הדלקת נ"ח היא קודם שתשקע החמה, ושכח להתפלל מנחה קודם הדלקת נרות אם הוא אומר ועל הניסים במנחה. ומביא משיחת מוש"ק פ' וישב תשל"ט שמבאר שם כ"ק אדמו"ר שהקשר דערב חנוכה לחנוכה הוא יותר משאר ערבי יו"ט, כי בערב יו"ט יש דין של "תוספת יו"ט" שמוסיף מחול אל הקודש, אבל ה"תוספת יו"ט" הוא רק הוספה ואינו חלק מהיו"ט עצמו. משא"כ בחנוכה המצווה דנ"ח היא בערב חנוכה קודם צאת הכוכבים דוקא, היינו שע"ח נעשה כמו חלק מימי חנוכה.

וממשיך בההערה שם שמהמג"א סי' תרעט ס"ד שקורא להדלקת נרות קודם צאת הכוכבים "הכשר מצווה" ליכא להוכיח שהדלקת המנורה אינו מחייב אותו לומר לענין ועל הניסים, חדא: שא"א לומר שכוונת המג"א היא, שההדלקה היא הכשר מצווה ממש כי אין מברכים על הכשר מצווה. ובעיקר לפי שבמחצית השקל שם כתב עוד יותר מהמג"א, דלדידן דס"ל שנ"ח צריכים להיות דולקים חצי שעה אחר צאת הכוכבים, גם בערב שבת צריכים לתת שמן שידלק כשיעור חצי שעה אחר צ"ה, ומסיק "וידי מצווה לא יצא במה שדולק קודם צ"ה, נהי דהוי הכשר מצווה ורשאי לברך הואיל וא"א בעניין אחר, מ"מ ידי מצווה לא יצא במה שדולק קודם צ"ה".

הרי שהמחה"ש קרא גם למקרה שהנרות דולקים משתשקע החמה עד צאת הכוכבים ג"כ בשם "הכשר מצווה", והנה זה ברור ופשוט, דמה שהנרות דולקים משתשקע החמה עד צאת הכוכבים אינו בגדר "הכשר מצווה" כלשון "הכשר מצווה" בכל מקום שאינו מעשה המצווה כלל, שהרי ברור שהדלקת הנרות משתשקע החמה הוי מעשה המצווה (ובפרט שקיי"ל שהדלקה עושה מצווה כנ"ל), ועל כרחך צ"ל שכוונת המחה"ש דהיות שיש תנאי במצוות נ"ח שאין יוצאים י"ח עד שהנרות ידלקו חצי שעה אחרי צ"ה לכן נקראת ההדלקה בשם "הכשר מצווה", אבל פשיטא שיש בהדלקה זו קיום מצווה, ואדרבה זוהי עיקר חיובי' המצווה.

ואם כן שוב ניתן לומר שזוהי גם כוונת המג"א הנ"ל , היינו שגם לדידי' היות שזמן הדלקה הוא מבעוד יום הרי זהו זמן מעשה המצווה של הגברא העושה המצווה, אלא היות שלא יצא י"ח עד לאחרי זמן, על כן קורא זה בשם "הכשר מצווה", לגבי הזמן שצ"ל נ"ח דולקות. ונשאר בספק.

ונראה לבאר זה ע"י ההבנה בעצם החיוב דנ"ח: אם הזמן דהדלקת נ"ח הוא בצאת הכוכבים, ואם מאיזה סיבה שתיהי' הקדים והדליק מבעוד יום, אז עשהו לילה לכל דיני חנוכה. או שהזמן הוא מלכתחילה מבעוד יום, וכיון שלא הקדים אלא שזהו זמנו אפשר דע"י ההדלקה לא עשאו לילה לכל דיני חנוכה ואינו מזכיר ועל הניסים בתפלת מנחה.

והנה הפמ"ג בסו"ס תרעא בא"א סק"י כתב דבערב שבת של חנוכה יתפלל מנחה תחלה ואח"כ ידליק נרות חנוכה, כי אם ידליק תחלה איך יתפלל אח"כ, הא כבר עשאו לילה והוי כתרתי דסתרי. ומשמע דע"י הדלקת הנר מבעו"י אמרינן דעשאו לילה לכל מילי, אף לענין תפלת המנחה, וא"כ לפ"ז לכאו' ה"נ לענין ועל הניסים. מיהו יש לדחות, חדא דאפשר דהפמ"ג ס"ל דזמן הדלקת נ"ח הוא בצאת הכוכבים שהוא לילה, ולהכי אם הדליק בער"ש מבעו"י אמרינן דעשאו לילה ע"י זה כיון דעיקר זמנו הוא בלילה, אבל לשי' הסוברים דזמן ההדלקה הוא מיד בשקיעת החמה, אפשר דע"י הדלקה בזמנה מבעו"י לא עשהו כלילה לדיני חנוכה, ואינו מזכיר ועל הניסים בתפלת מנחה.

ותו דאף לפי דברי הפמ"ג אפשר, דאם הדליק ואח"כ התפלל מנחה, לא יזכיר ועל הניסים, דהדלקה ותפלה שני ענינים הם ולא אמרינן מדעשאו לילה לענין הדלקה עשאו לילה לענין הזכרת ועלה"נ בתפלה, והפמ"ג לא כתב דיתפלל מנחה קודם הדלקה דלא ליהוי כתרתי דסתרי אלא לכתחילה, הא לענין דיעבד אם הדליק קודם לכן מתפלל מנחה אח"כ, ולא חשיב ע"י ההדלקה כלילה אף לענין הזכרת ועה"נ דתרי עניני נינהו, ואינו מזכיר ועה"נ במנחה.

וראה עוד מש"כ בחידושי החתם סופר למס' שבת בסוגיא דכבתה, דכיון דאי אפשר בלא שבת, הרי מעיקרא הכי תקינו זמן ההדלקה, ומהאי טעמה שפיר מברכינן בערב "וציוונו" אף דמדליקין מבעוד יום, דבערב שבת כך הוה זמן ההדלקה.

וכן כתב בשו"ת דברי ישראל להגר"י וועלץ זצ"ל חאו"ח (סי' רט), דהוא הדין לענין ברכת שהחיינו שייך שפיר לומר בערב שבת אף שמדליק מבעוד יום, מ"מ שפיר מקרי זמנה כיון שמעיקרא הכי תקנו דבערב שבת כך הווה זמן ההדלקה ושפיר שייך לומר "שהחיינו וכו', והגיענו לזמן הזה".

נמצא לפי"ז דמה שמדליק בערש"ק מבעוד יום אין זה משום שהוא מחשיב את הזמן ללילה, אלא משום שבערש"ק זהו זמן ההדלקה, וכשחז"ל תקנו להדליק שמנה ימים הלא ידעו שבתוך השמונה ימים יש גם שבת והם מלכתחילה תקנו את ההדלקה בערש"ק מבעוד יום כיון שאין אפשרות אחרת, וא"כ זהו זמנה אף שעדיין אין זה לילה. ולכן שפיר יכול להתפלל מנחה בערש"ק גם אחר ההדלקה. ואולי לזה נתכוין הפרמ"ג במש"כ דכל זה בדאפשר לי', אבל בדלא אפשר לי', שפיר יוכל להתפלל מנחה גם אחר ההדלקה.

ויתירה מזו, מצינו בראשונים (הר"ן והרשב"א - שבת כא) שכתבו, דאם רוצה יכול להקדים ולהדליק קודם השקיעה גם בכל ימות החול של חנוכה, וראייתם משבת שאי אפשר להדליק משתחשך, ומזה רצו להוכיח שגם כשאין זה ער"ש יכול להדליק קודם השקיעה. ואף שבענין זה חלקו ראשונים אחרים, מ"מ מדבריהם ברור שעכ"פ בער"ש בודאי שזמן ההדלקה הוא זמן מה קודם השקיעה. וע"כ שפיר יוכל להתפלל מנחה גם לאחר ההדלקה.

ואולי יש לדון מטעם אחר, דאפשר דיאמר ועל הניסים במנחה אף שהיא קודם הלילה, די"ל דכל דהוה זמנו להדלקת נרות הוה זמנו נמי לדיני שמחה והלל וכל שער דיני חנוכה. והכי יש לדייק קצת מדברי הרמב"ם בפ"ג דהלכות חנוכה ה"ג שכתב וז"ל: "ומפני זה התקינו חכמים שבאותו דור שיהיו שמונת ימים האלו שתחלתן כ"ה בכסליו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים וכו' להראות ולגלות הנס וימים האלו הן הנקראין חנוכה", עכ"ל. משמע מלשונו דמשעה שמדליקין הנרות נקראין ימי חנוכה ומזכירין בהן ועל הניסים.

אבל מהשיחה שהביא ודאי א"א להוכיח מידי, כי שם מדובר בענין אחר לגמרי. שם מדובר אודות הקשר המיוחד דערב חנוכה לחנוכה יותר מהקשר דשבת ושאר יו"ט להערב שלהם, אבל לא לענין "תוספת חנוכה" כביכול כי לא מצינו תוספת לגבי חנוכה. ועוד, דאם נימא שכוונתו היא שהדלקת נ"ח היא חלק והתחלה של שאר ימי חנוכה, א"כ מהו החילוק בין ערב חנוכה לערב שבת או ערב יו"ט, הרי גם בערב שבת מדליקין הנרות קודם שקיעה וזוהי התחלת ש"ק, ואיך מודגש בזה יתרון הקשר דערב חנוכה לימי חנוכה.

אלא פשוט שהכוונה היא, שלהיות המצוה היא להדליק קודם שקיעה דוקא, ואעפ"כ הדלקת נ"ח קודם שקיעה אינו פועל התחלת ימי חנוכה (ולא כמו בשבת שהתחלת שבת היא ע"י ההדלקה, היינו שהדלקת נש"ק היא בשבת עצמו), עי"ז מודגש יתרון הקשר דערב חנוכה לימי חנוכה, לפי שהמצוה העיקרית דחנוכה היא בערב חנוכה דוקא.

ובנוגע לדינא, פסק הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל (הליכות שלמה, מועדים, פי"ז ס"ז) "ואף שהוא עדיין כ"ד כסלו מ"מ לדידיה הוא כבר חנוכה (והיינו לא משום שעשהו לילה, שהרי מדליקין אח"כ נרות שבת, אלא משום דלדידיה הוה כבר זמן הודאה) ואף דא"כ נתת דבריך לשיעורין שאחר אומרו וחברו לא, לית לן בה, עכ"ד שם. אבל ראה בקובץ מבקשי תורה חנוכה ג' עמ' עו) שנחלקו עליו.