א. בשו"ע אדה"ז הל' שבת סי' רצו ס"ה וז"ל "ונוהגין לשפוך מעט יין מהכוס על הארץ לסימן טוב שכל בית שאין יין נשפך בו כמים אין בו סימן ברכה על כן עושין סימן ברכה בתחילת השבוע ואין בזה איסור משום ביזוי משקה ששופכו לאיבוד כיון שאינו שופך אלא דבר מועט, ויש לנהוג שפיכה זו בשעה שממלא הכוס על כל גדותיו יערה עליו עוד מעט בעניין שישפך ממנו מעט על הארץ אבל אין לשפוך על הארץ מיין שהכוס נתמלא בו שהרי אם ישפוך ממנו לא יהיה הכוס אלא על כל גדותיו כראוי כו'".

ויעויין בתורת מנחם התוועדויות תשמ"ב ח"ג עמ' 1692 שכתב ע"ז "בנוגע למנהג זה, כאן המקום להבהיר פרט מסויים, איתא בשו"ע (או"ח רסקפ"ג) "עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה כו'" ובהמשך שם (ס"ד) "מלא כמשמעו, שיהא מלא על כל גדותיו, ומ"מ אם חושש שאם יהא מלא הרבה ישפוך ויתבזה ומניח קצת ריקן למעלה, אין לחוש, שעדיין שם מלא עליו". ולכאורה, ע"פ המבואר בשו"ע משמע שכאשר נשפך יין מהכוס הרי"ז עניין של בזיון (ישפוך ויתבזה), וא"כ כיצד נוהגים למלא את הכוס על כל גדותיו עד שישפך ממנו מעט יין.

והביאור בזה, שפיכה שיש בה משום בזיון היא כאשר נשפך יין על הארץ, משא"כ כאשר נשפך מעט יין לתוך כלי. ולכן צריכים להזהר להניח כלי שלם תחת כוס היין ואז כאשר ממלאים את הכוס על כל גדותיו עד שנשפך ממנו מעט יין, ישפך היין לתוך כלי שלם..ובמילא לא יהיה בזה עניין של בזיון".

[ובהמשך הדברים שם מוסיף ד"עדיין אינו מובן, גם כאשר נשפך מעט יין בתוך כלי, הנה למרות שאין בזה עניין של בזיון (כנ"ל), הר"ז לכאורה "לבטלה" מאחר שאין משתמשין ביין זה, והביאור בזה בפשטות, מאחר ששפיכת היין היא כדי שיהיה בבית "סימן ברכה", מובן שפעולה זו היא לשם תכלית חשובה והכרחית ביותר "סימן ברכה", ופשיטא שאי"ז לבטלה ח"ו".

ולהעיר שכעין סברא זו מבואר גם בפמ"ג להל' שבת סי' רצ"ו מש"ז סק"א וז"ל "עיין ט"ז, האריך דאין לשפוך מכוס יין .. הוה ביזוי משקין, ואע"ג דעושה לשום סימן טוב, הא בחתן וכלה נמי עושין לשמחה ואסור, וי"ל התם לית ליה שמחה במה שאזיל לאיבוד, משא"כ כאן שעושה לסימן טוב, וכל צרכי אדם עושה וכו'"].

האומנם דלכאו' יש להעיר ולדייק מל' השו"ע אדה"ז שכתב "ונוהגין לשפוך מעט יין מהכוס על הארץ וכו'", וכ"ה גם ברמ"א שם "ונוהגין לשפוך מכוס של יין על הארץ כו'" ובנו"כ שם.

ב. עוד יש להעיר באותו עניין מדברי המהרש"א לעירובין סה, א שכתב בתו"ד על מאמר הגמ' שם "כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים אינו בכלל ברכה כו'" וז"ל ".. ולא דווקא נשפך כמים ממש בידים דהא אסור לאבד אוכלין ומשקין אלא שאין מדקדקין ביין כמו במים ולפעמים שהוא נשפך ממילא".

ועפ"ז יש לבאר טעם מנהג השפיכה "בשעה שממלא הכוס על כל גדותיו יערה עליו עוד מעט בעניין שישפך ממנו מעט על הארץ, אבל אין לשפוך על הארץ מיין שהכוס נתמלא בו" (לשון אדה"ז הנ"ל), והיינו כי בשפיכת היין בידים יש בזה עניין של בזיון ואיבוד, משא"כ כשנשפך בדרך ממילא.

ויש לדייק כן גם מל' הגמרא, שהוא המקור למנהג שפיכת היין בכוס של ברכה, "כל שאין יין נשפך וכו'", ע"כ יש לנהוג באופן של "נשפך" בדרך ממילא.

וכן הוא בדברי הט"ז שם סק"א שכתב וז"ל "ותו נראה דאין מנהג זה יפה לברך ברכה ולשפוך על הארץ..אלא נראה לנהוג כמו שמצאתי בספר אחד נקרא יש נוחלין [בהגהות אות לח] חברו החסיד מהר"ר אברהם שעפטלש ז"ל שמ"כ שבשעה שממלאין הכוס של ברכה להבדלה ימלאנו על כל גדותיו וישפוך עוד, בענין שישפוך על הארץ מחמת שהכלי מלא מאד וזהו לסימן יין שנשפך כמים ואח"כ לא ישפוך כלום וכו'". ונראה כוונתו כמוש"נ לעיל ע"פ דברי המהרש"א ולשון הגמ'. [ולהעיר מהמשך דברי הט"ז שם שדייק מל' הגמ' "נשפך" דיעבד, אל שביארו באו"א עיי"ש].

אלא שהאדה"ז לא הביא טעם זה כנ"ל עיי"ש וצ"ע בכ"ז.