בהשיחה דש"פ בשלח, י"ג שבט, ה'תשט"ו (שי"ל לאחרונה ע"י ועד הנחות בלה"ק), מביא כ"ק אדמו"ר הסיפור אודות תלמידי הבעש"ט שהצטערו על שהרהרו כו', עד שהראו להם בהיכלות דג"ע שמשה רבינו לומד עם תינוקות של בית רבן את הפסוק "ותצחק שרה גו'", ומסביר להם שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, ואם תאמרו איך אפשר שיהי' אצלה ספק במאמר השם, "תדעו אשר זהו מצד הגוף, ואשר גם גוף קדוש, בשר הוא".

וממשיך לבאר בהשיחה למה ענין זה נאמר אפילו בנוגע לשרה שגדלה מעלתה וכו' וכו', עיי"ש.

ויש להעיר שבמקור הסיפור המצויין (אג"ק כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, ח"ג ע' תנד) כתוב: "…כל התינוקות אשר בהיכל ההוא למדו פרשת לך, ואחד התינוקות אמר בקול רם הכתוב ויפול אברהם על פניו ויצחק, ויאמר בלבו … ומשה רבינו מסביר להם להילדים כי כל הפירושים אמת הם, ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, ואם תאמרו איך אפשר הדבר אשר אברהם יהי' מסתפק במאמר השם, תדעו אשר זהו מצד הגוף ואשר גם גוף קדוש בשר הוא". וצ"ע.

עוד יש להעיר בהמשך השיחה שם: "בכלל בתורת החסידות לא מתפעלים כ"כ ממעלתו של אדה"ר – ביחס למעלתו של רבי חסידי ("א חסידישן רבי'ן"), שבודאי גדלה מעלתו ממעלת אדה"ר".

ויש לציין לזה משיחת ליל שמח"ת תרצ"א (לקוטי דיבורים ח"ד ע' תשה): "דער חטא עץ הדעת איז גיווען וואס אדם הראשון הסתכל במקום הקליפות … וואס מיט דעם קוק האט אדם הראשון גיוואלט פאריכטין דאס וואס חוה האט מקלקל געווען, און דאס איז געווען דער חטא פון אדם הראשון וואיילע אדם הראשון איז ניט געווען קיין רבי". ועיי"ש.

בגליון תשסח העיר הרב על א.ל. מ"ש בשיחת מוצש"ק י"א שבט תשכ"ד (בלתי מוגה), הדיוק למה הי' הנסיון לראות אם מרע"ה ראוי להיות רועה ישראל עי"ז שהנהיג את צאן יתרו וכו'. ומסביר שכדי להיות רועה ישראל צריך לשאת "טרחכם ומשאכם אפילו פון די וואס זיינען פושע ומורד בו (ב"ה)", ולכן צריכים לבחנו במין כזה שעשה כנגד טבעו ומרד בה', והיינו יתרו שעבד כל ע"ז שבעולם שזהו א' מז' מצוות ב"נ. ואעפ"כ דאג לענייני יתרו וגם לנכסי יתרו, אף שהם שייכים "צו אזא מין וואס האט עובר געוועןאויף שבע מצוות שלו, דאס איז דער בחינה אז ער קאן זיין א רועה נאמן, אויך בהנוגע צו חוטב עיציך ושואב מימך, וואס דאס איז דאך די דרגא הכי תחתונה".

והקשה הרב א.ל. שם דהרי יתרו הי' בעל תשובה, וא"כ מהיכן נראה שראוי הוא להיות רועה ישראל, לכאו' לא קשה. דהרי עד "ויספר משה לחותנו", שע"ז מביא רש"י אתת המכילתא ("למשוך את לבו לקרבו לתורה"), עשה תשובה כדבעי – דהיינו גיור וקיום המצות כמ"ש רש"י לעיל (יח, א), וזה גופא שמשה סיפר וקירב את יתרו הוא הבחינה שראוי הוא להיות רועה ישראל אף שיתרו רצה לעשות תשובה. ומה שהשיב שם שכוונתו סוג שעובר על טבע נפשו, הרי הן הן דברי כ"ק אדמו"ר שם "אזא מין וכו'".

ובמילא קושייתו שם דחידוש לומר על בעל תשובה יתוש קדמך לא קשה, דהרי גדרו של בעל תשובה זה לא ניתן להיקבע במסמרות.

וליתר ביאור על כללות הענין נכון לציין תשובת כ"ק אדמו"ר לשואלים שאלה בלי תשובה, מובא בפרדס חב"ד: "[העירותי כמה פעמים וכנראה שאינו מספיק, ואע"פ שבלא הערתי – ג"כ פשוט] שבמילתא שבסברא שאומרים ונמצא כתוב ההיפך – אינו מספיק לשלול ה"מילתא" כ"א צריך להפריך היסוד – הסברא (ע"י סברא אחרת)".

דהיינו שהרי היה במדריגה פחותה – עובר על טבע נפשו וזהו היסוד ולכן היא בחינה סו"ס להיות רועה ישראל.