רב אזורי, עומר
בקובץ 'אמונה ומדע' עמ' 132, ב"יחידות לאחד הפרופסורים" [הרה"ח ר' ירמיהו שי' ברנובר], נאמר:
"בקשר עם רעיון זה [=בחירה חופשית], אפשר להזכיר כאן, כי לאור תורת ישראל, אי אפשר בשום אופן להסכים עם טענתו של לפלאס [מתמטיקאי צרפתי מלפני כמה דורות], אשר אמר, כי אילו ניתנו לו התנאים ההתחלתיים והגבוליים [=והסופיים?], מלאים ומדוייקים, היה יכול באופן עקרוני לחשב חישוב מתמטי את עתיד העולם. דטרמיניזם [=סיבתיות, השיטה המנוגדת לבחירה חופשית] קיצוני כזה אינו מתיישב גם עם מושגי המדע המודרניים [ההדגשה שלי, הכוונה כנראה ל"עקרון האי-ודאות". ראה בספר 'מה רבו מעשיך, ירושלים תשנ"ב, עמ' 41 ואילך], ואילו אצל יהודי - אינו מתקבל לחלוטין, כי באמת הקב"ה מהווה את העולם בכל רגע, מחיה ומנהיג את העולם כולו ולפרטיו הקטנים ביותר, וברצונו תלוי הדבר אם תהיה נכונה מחר האקסטרפולציה [=השערה על מה שנעשה מעבר לטווח ידוע, מתוך נסיונות בתוך הטווח. ראה 'אמונה ומדע' עמ' 90] של החוקים שהוסקו על סמך תצפיות שנעשו אתמול והיום".
מאידך, בקובץ השיחות 'מעיני הישועה' (תשמ"ז, בלתי-מוגה, עמ' 96) נאמר:
"וכפי שטוענים חכמי אומות העולם, שאילו היה מישהו שיודע - בידיעה אמיתית ונכונה - את כל מה שנעשה בעולם ברגע מסויים, בכל הפרטים ופרטי פרטים, וכמו-כן יודע הוא את חוקי הטבע כו' - ביכולתו לחשב ולדעת מה יקרה ברגע שלאחרי זה, וכן הלאה, עד סוף כל הדורות, מכיוון שכל הענינים הם באופן דסיבה ומסובב, אלא שאף-על-פי-כן ישנו ענין הבחירה בעבודתו של יהודי וענין זה הוא באופן של נס [אף שאין סומכים על הנס] כדי לשנות מכפי המוכרח להיות על פי חוקי הטבע באופן ד"לא ישבותו"".
דמקטע זה משמע, שהרבי מאשר נכונות טענה זו על פי המדע?! ודוחק לבאר שהכוונה למדע בדורו של לפלאס.
תות"ל - 770
בשיחת מוצאי ש"פ נח תש"מ (בלתי מוגה), הקשה הרבי על מה שפירש רש"י ר"פ נח "אילו הי' בדורו של אברהם לא הי' נחשב לכלום", דמהו הפירוש אילו כו', הלא אברהם אבינו בן נ"ח במות נח (ע"פ צחות האבן עזרא (פ"ט פכ"ט)) - אם כן הי' בדורו של אברהם כו"כ שנים. זהו תמצית (אחד מ) השאלה (ות).
ותוכן התירוץ לפי פשש"מ (לפענ"ד) הוא, דאף שבן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו (ע"פ דברי הגמרא נדרים לב, א), ולהרמב"ם (הלכות עבודת כוכבים פרק א ה"ג) "בן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו", ואפילו להמדרש (ב"ר פ"ל, ח. פס"ד, ד) שהי' בן מ"ח - ממ"ח עד נ"ח הוי דבר חשוב וזמן מרובה שלכן לאחר עשר שנים בא"י אם לא הוליד בנים צריך לגרש את אשתו - כמו שדוקא לאחר עשר שנים בא"י חשש אברהם וכמו שפירש רש"י לקמן (בראשית פרק טז פסוק ג) "מקץ עשר שנים" - מועד הקבוע לאשה ששהתה עשר שנים ולא ילדה לבעלה חייב לישא אחרת. "לשבת אברם וגו'" - מגיד שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המנין כו'"1 -
מ"מ לא נודע אברהם בעולם כצדיק, וכמו שפירש רש"י ר"פ לך לך "שאודיע טבעך בעולם" - א"כ עד אז הצדיק הידוע הי' נח [ולכן אין שייך לומר שנח לא הי' נחשב כלום לגבי אברהם כשלא ידע העולם ממנו], ואז הי' אברהם כבר בן עה (עד2), ואז כבר מת נח. ע"כ.
ולכאורה עדיין יש לעיין קצת מכיון שהמדובר הוא הליכת אברהם לארץ ישראל מחרן דוקא, והתימה שלא נתפרסם סיפור אור כשדים שהי' שנים רבות לפנ"ז. ואפילו בפ' לך (פרק יד פסוק י) פרש"י "בארת בארת חמר" - . . לפי שהיו באומות מקצתן שלא היו מאמינין שניצל אברהם מאור כשדים מכבשן האש, וכיון שיצא זה מן החמר האמינו באברהם למפרע" - א"כ שמעו וידעו מזה.
ואף לדברי הרמב"ם הי' אור כשדים לאחר כשהי' ארבעים שנה, כמ"ש "ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו, וכיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים, וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו. כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן" -
מ"מ, הי' לפני שהי' נח שנה, ע"פ דברי הגמרא (ע"ז ט, א) "ששת אלפים שנה הוי העולם, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה . . שני אלפים תורה מאימת? אי נימא ממתן תורה עד השתא, ליכא כולי האי . . אלא מואת הנפש אשר עשו בחרן, וגמירי, דאברהם בההיא שעתא בר חמשין ותרתי הוה", א"כ התחיל שני אלפים תורה כשהי' אברהם בן נ"ב בחרן - לאחרי סיפור אור כשדים, ולאחר "אשר עשו בחרן" - שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים, ושרה מגיירת הנשים כו' (רש"י לעיל פרק יב פסוק ה).
[ולהעיר דרש"י מסיים "ופשוטו של מקרא עבדים ושפחות שקנו להם"].
ואולי יש ליישב דכיון דע"פ פשוטו של מקרא לא מוכח מתי הי' מעשה אור כשדים, יכול להיות שהי' בן ס' ויותר כשקרה סיפור אור כשדים, לאחר זה הלך לחרן, ומשם לא"י.
עוד יש לומר, עפ"י מ"ש רש"י לקמן פכ"ד פסוק ז "ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי" - ולא אמר ואלהי הארץ . . עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה אלהי השמים ולא אלהי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו, ושמו לא היה רגיל בארץ. "מבית אבי" - מחרן. "ומארץ מולדתי" - מאור כשדים. -
יוצא מזה שאברהם עד שבא לארץ ישראל לא הרגיל כל כך בפי הבריות שמו של הקב"ה, אפילו בחרן.
אלא דלפי זה יש לעיין במה עמד צדקו של נח.
1) ואין לדחות ראי' זו ע"פ מה שממשיך רש"י "לפי שלא נאמר לו (לעיל יב ב) ואעשך לגוי גדול, עד שיבא לארץ ישראל" - א"כ סתם בנ"א בכל מקום, כי מכל מקום לעניננו מוכח דעשר שנים הוא זמן רב.
2) ראה לקו"ש ח"כ ע' 26 והערה 15 שבן שש מאות שנה של נח בעת המבול ובן שמנים של משה לפני פרעה היו בשנת שש מאות ושנת השמונים, היינו בן תקצ"ט ובן שמונים שנה. וכמדומני שראיתי מצויין במקום אחד בנוגע לאברהם. ובלא"ה יש להביא ראי' מוכחת מדברי פי"ז פסוק כו שמילתו של אברהם היו ביום שמלאו לו צט שנה, ושם פכ"א, לד פירש שלאחר מילתו "מיד ויסע משם אברהם מפני בושה של לוט ובא לארץ פלשתים, ובן תשעים ותשע שנה היה, שהרי בשלישי למילתו באו אצלו המלאכים", גם בבאר שבע הי' "עשרים ושש שנה, מיד יצא משם וחזר לחברון, ואותה שנה קדמה לפני עקידתו של יצחק שתים עשרה שנים", ויצחק הי' בן ל"ז בשעת העקידה.
Download PDF