בגל' תתא (עמ' 35) נשאלה שאלה, מה כוונתו של רבינו בשיחת ש"פ מטו"מ תשי"ג שכיום נתחדשה שיטה בהדפסה – "...לעצטנס האט מען אויפגעטאן, אז מען דארף ניט מאבד זיין די אותיות, נאר מען קאן נעמען די זעלבע אותיות און משנה זיין אויף אנדערע צרופים...".

ונראה שהכוונה לסידור אותיות בשיטת "מאָנאָטייפ", לאפוקי מהשיטה הרגילה באותם ימים, היא שיטת ה"לינאָטייפ" שבה – במקרה של טעות – היו צריכים לסדר מחדש שורה שלימה.

בגליון האחרון [תתא, ע' 35] העתיק הר' י.ש.ק. שי' משיחת ש"פ מטו"מ תשי"ג (שיחו"ק ע' 345) שהמקור לחכמת מלאכת הדפוס – "מיר געפינען דאס בא דעם ציץ וואס דארטן איז געווען פתוחי חותם – דאס איז דער כללות הענין פון מלאכת הדפוס". והקשה שהענין דפתוחי חותם נזכר עוד לפני הציץ – בכתפות האפוד ובחושן, ולמה הזכיר דווקא ציץ?

ונראה לומר בזה בפשטות, ובהקדים שאא"פ לומר הפי' שפיתוחי חותם דומה למלאכת הדפוס, שהרי פיתוחי חותם פירושו רק שהאותיות בולטות (ולא שוקעות), ובמה דומה זה לדפוס? אלא צ"ל שהדמיון הוא דוקא ל(אופן עשיית הפתוחי חותם על) הציץ.

והוא – ע"פ דעת הראב"ד (הל' כלי המקדש פ"ט ה"ב) שאופן עשיית הציץ הוא ש"מכה בדפוס צורת האותיות מאחריו עד שהאותיות בולטות מלפניו", וזה דומה למלאכת הדפוס (שע"י אותיות בדבר א' עושה שיהיו האותיות בדבר אחר). ולכן נזכר דוקא ציץ, משא"כ באבנים שא"א לכתוב עליהם באופן כזה.

בגליון השמונה מאות [ג' תמוז ש.ז. – 94] הקשה הרש"ש שי' פליישמן כמה קושיות על המבואר בתניא פי"ג במארז"ל "בינונים זה וזה שופטן דכתיב כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו" – "ולא אמרו זה וזה מושלים כו' אינו רק עד"מ כמו שופט ודיין האומר דעתו במשפט ואעפ"כ יכול להיות שלא יהי' פסק הלכה כך למעשה וכו'". ומקשה הנ"ל בתו"ד דלכאו' לא רק בינונים אלא גם רשעים שאינם גמורים "זה וזה שופטן", וכותב שם וז"ל "ואי אפשר לתרץ שלא יכול לכלול רשעים שאינם גמורים ב"זו"ז שופטן" – כיון שאצלם הם גם מושלים, שהרי חוטאים. – כי הרי גם צדיק, שרק היצ"ט מושל ... מ"מ אומר הלשון "שופטן"". ומקשה לסיכום (בין השאר) "... צריך ביאור ... מה שאומר "צדיקים יצ"ט שופטן" – ולא מושלן".

ויש להעיר מס' 'בצל החכמה' ע' 135 ואילך (רשימת דברי כ"ק אדמו"ר בעת ביקור האדמו"ר מסקוליא – י"ג תמוז ה'תשמ"א), דשם הקשה האדמו"ר מסקוליא בענין מאחז"ל זה, וביאר כ"ק אדמו"ר בארוכה (שם, ע' 136 ואילך) בנוגע לצדיקים, אשר "יצר טוב שופטן", שגם אצלם יתכן מצב שלא יהי' "יצר טוב מושלן" משום ש"כאשר עבודת הצדיק היא באופן שנשאר במעמדו ומצבו הקודם, הנה הרגל נעשה טבע, ומאחר שאינו משנה את טבעו, הנה אע"פ שמדובר אודות טבע דקדושה (כי אין לו יצר הרע) ועבודתו היא בשלימות, מ"מ, חסר אצלו כללות הענין ד"מעלין בקודש"". ומאריך בזה הרבה, עיי"ש.

וא"כ, חדא מיהת נפשוט מינה, אשר אכן – אף שאצל הצדיק עבודתו בתומ"צ היא בתכלית השלימות – אין זה אומר שהיצ"ט מושל כלל, כיון שענין היצ"ט אצלו הוא "להעלות בקודש" בעבודתו.

(וכיון דאתינן להכי יש להעיר אשר מה שהקשה הרשש"פ שם שגם אצל רשע וטוב לו לכאו' צ"ל "זה וזה שופטן", הנה כבר שאל זאת הנ"ל שם (ע' 138) את רבינו בתוך דבריו, אך בסגנון אחר; "לכאורה מתאים יותר הלשון "זה וזה שופטן" ... לרשע וטוב לו, שאצלו לפעמים מתגבר היצ"ט ולפעמים היצה"ר, אבל בבינוני הרי היצה"ר אינו מתגבר לעולם ..." – עיי"ש, אך תשובת כ"ק אדמו"ר שם נסובה רק על השאלה למה בינוני גם יצה"ר שופטו, ולענ"ד לא ראיתי שם שיתרץ לגבי הרשע וטוב לו, ועצ"ע).