בשיחת שמחת בית השואבה תשי"ח, מבאר כ"ק אדמו"ר שחג הסוכות הי' שונה מכל השנה (לא רק בניסוך המים שהי' רק בחג הסוכות, אלא) גם בניסוך היין שהי' גם בכל השנה - בשתים:

א) בכל השנה - "יתנסך היין על המזבח . . יוצק על היסוד והוא יורד לשיתין" (רמב"ם הל' מעשה הקרבנות רפ"ב), ואילו בחג הסוכות - יוצק היין בספל של יין שהי' בקרן מערבית דרומית של המזבח, ומשם הי' יורד לשיתין (סוכה מח, א. רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"י ה"ז. ובכס"מ: "רבינו סובר שמאחר שלא הוזכרו בגמרא ספלים אלא בניסוך דחג, משמע, שלא היו הספלים משמשים אלא לאותו ניסוך בלבד").

ב) בכל השנה לא נותנים מלח על היין - "אין לך דבר שקרב למזבח בלא מלח חוץ מיין הנסכים כו'" (רמב"ם הל' איסורי המזבח פ"ה הי"א), ואילו בחג הסוכות נותנים מלח על היין (כדין "יין הבא בפני עצמו" ש"נותן עליו מלח" (רמב"ם הל' מעשה הקרבנות פט"ז הי"ד. וכמ"ש הכס"מ, שדוקא יין הנסכים קרב בלא מלח, משא"כ יין הבא בנדבה)).

וטעם הדבר: ניסוך היין שבכל השנה כולה - הי' טפל ושיריים לזריקת הדם [כדאיתא בגמרא (מנחות כ, א) "נסכים בהדי אימורין הוא דאתו, מ"ט, אכילה (אימורים) ושתי' (יין), אדרבה, כפרה ושמחה", ובפירש"י: "לצורך דם אתו, דהכי אורחא, לאחר כפרת דם שכיפר על החטא, בא היין המשמח אלקים ואנשים, דמי שנתכפר חטאו, שמח"], ולכן, כשם ש"שירי הדם הי' שופך על יסוד המזבח", כך גם דינו של היין, שהי' יוצק על היסוד (ולא בהספל). וכמו"כ לא הי' היין טעון מלח, כיון שאינו קרבן בפני עצמו, אלא רק שירי הקרבן.

אבל ניסוך היין שהי' בחג הסוכות - אינו רק טפל לזריקת הדם (כשירי הדם), אלא יש לו גם דין של קרבן בפני עצמו, לפי שבא ביחד עם ניסוך המים (עיי"ש בארוכה), וכיון שיש לו דין של קרבן בפני עצמו - הרי הוא טעון מלח, ויוצקים אותו (לא על יסוד המזבח, כשירי הדם, אלא) בספל שהי' בקרן מערבית דרומית של המזבח.

ויש לעיין:א) היכן הוא המקור לכך שניסוך היין בחג הסוכות טעון מלח, דלכאורה, יין שטעון מלח מצינו רק ב"יין הבא בפני עצמו", ולא ביין הנסכים, והרי גם היין דחג הסוכות הוא יין הנסכים?

ב) בהשיחה נתבאר שב' ענינים אלו תלויים זב"ז, היינו, שכאשר היין הוא קרבן בפני עצמו אזי הוא טעון מלח, ואין יוצקים אותו על יסוד המזבח (כשירי הדם), אלא בקרן מערבית דרומית של המזבח. אמנם, גבי יין הבא בפני עצמו, כותב הרמב"ם (הל' מעשה הקרבנות שם): "נותן עליו מלח ומנסכו כולו על גבי השיתין [ואף שלא כותב כאן כמו ברפ"ב: "יוצק על היסוד והוא יורד לשיתין", מ"מ, הרי מסיים] ככל הנסכים", והרי בכל הנסכים יוצק על היסוד?

בגליון האחרון - תתמו (עמ' 18) שאל הת' שד"ב לנגזם על המובא באג"ק חי"ח עמ' שעא (מכתב מי"ב אייר תשי"ט): "וע"ד המבואר בעת ההתועדות וע"ד הצחות . . גם מהמדובר בתורת החסידות בכ"מ ע"ד העלי' דהעבודה דקרבת אלקים טוב על העבודה דקרבת אלקים לי טוב כו'".

ושאל באיזו התוועדות מדובר.

ולהעיר שבסיום התוועדות דאחש"פ תשי"ט (עדיין לא נדפס) איתא: "אין חסידות רעדט זיך בענין קרבת אלקים טוב וקרבת אלקים לי טוב. אז אין דעם ענין פון לי טוב איז דאָ אַ חסרון של הרגש עצמו. היינט האַלט מען באַ טוב, ניט באַ לי טוב, צו זיך איז גאָר ניט נוגע".

ורבינו מאריך שם (וגם ע"ד הצחות) ואכמ"ל.

בתקוה שהתוועדות הנ"ל בתוך שאר השיחות והמאמרים שלא נדפסו ע"ע יודפסו בקרוב, עד שנזכה לשמוע תורה חדשה מפי רבינו.