בשיחת כ' מנחם אב תשל"א (בלתי מוגה) מביא הרבי את דברי רש"י במס' ברכות בסוגיית "בורא מאורי האש" (נב, ב) בד"ה "הרבה מאורות" - "שלהבת אדומה לבנה ירקרקת", ומעיר," וואָס דאָ זעהט מען ווי אַזוי אין רש"י איז מרומז ענינים פון קבלה – אדום לבן און ירקרק, דאָס איז די סימנים אין גוונים פון די ג' קווים – פון קו החסד וואָס דאָס איז לבן, און קו הגבורה וואָס דאָס איז אדום, און קו האמצעי וואָס דאָס איז ירקרק (ירוק)".

והעירני ח"א, דבתורת החסידות מבואר ג"כ אודות ג' גוונים שבאור, כמבואר בזוהר ח"א נא, א, ונתבארו בהמשך תרס"ו ע' רסא ועוד (ונלקטו הענינים בס' הערכים חב"ד כרך ד' בתחילתו בערך "אור אוכמא כו'"), אור שחור (כחול) אור לבן ואור סתום.

אמנם בס' הערכים שם הע' 30 מביא ממ"ש בסידור עם דא"ח (פב, ב) שיש עוד ב' גוונים ממוצעים באור, אדום וירוק. אבל לכאורה צ"ב איך מתאים זה עם השיחה הנ"ל. ויש לעיין עוד בפרדס שער הגוונים. ולא באתי אלא להעיר.

ב'ספר השיחות-תשנ"ב' כרך ב' ע' 461: "רבינו הזקן רצה להנהיג שגם בחו"ל יקיימו מצות נשיאת-כפים בכל יום, ולאחרי ההשתדלות לא עלה בידו שהציבור יקבל תקנה זו".

וב'לקוטי שיחות' כרך ח"י ע' 448: "אדמו"ר הזקן . . מסופר שאמר (הלשון - בערב) דהי' רוצה להחזירה כו' . . ובכל זה לא עשה בזה וכו'. ודוקא מפני שלא ידוע הדבר והטעם (בבירור) קשה עוד יותר השקו"ט וכו' בזה".

ולהעיר מהמובא עד"ז בנוגע להגר"א - בשו"ת משיב דבר להנצי"ב סימן קנ"ד שפעם אחת הסכים הגר"א להנהיג נשיאת-כפים בכל יום בבית מדרשו ועכבוהו מן השמים ונלקח לבית האסורים, ואח"כ תלמידו הגר"ח מוואלוז'ין הסכים ביום א' שביום המחרת יצוה לישא כפים ובאותו לילה נשרף חצי העיר ובהכנ"ס שבעיר, וראו והתבוננו שיש בזה איזה דבר סוד בסתרי השפעת הברכה היורד ע"י ברכת כהנים בחו"ל, ואין אתנו יודע עד מה.

בשיחת ש"פ האזינו תשמ"ב ('תורת מנחם-התוועדויות תשמ"ב' כרך א' ע' 109-110) הביא כ"ק אדמו"ר המסופר ב'ספר הדורות' ובקיצור בספר "עמק המלך" שער ראשון פ"ד אודות ר' אבנר תלמיד הרמב"ן, שהרמב"ן הראה לו כיצד רמוז שמו בפרשת האזינו בפסוק (לב, כז) "אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם".

(וכ"ק אדמו"ר הקדים וציין את סמכותם של הספרים סדר הדורות ועמק המלך).

ולהעיר: א) שסיפור זה הובא גם בספר קב הישר – ספר שהובא בכ"מ ע"י רבותינו נשיאינו. פרק כג. ב. ועיקר: ציין הר"י שי' בוים אסמכתא מפורשת בכתבי הרמב"ן עצמם, שכ"כ בספר הגאולה ('כתבי הרמב"ן' ח"א ע' רסד): "ונתנבא בשירה הזאת אשר היא בנו לעד אמת ונאמן, בכל הצרות המגיעות אלינו בגלות הזאת, כגון אמרתי אפאיהם אשביתה באנוש זכרם וכו'".

בהקדמת אדמו"ר האמצעי לשו"ע אדה"ז נאמר: "וגם באותן אנשים הטרודים ביותר ואין להם פנאי רק כמו ב' וג' שעות ביום לקבוע עיתים לתורה יזהרו לעשות קביעות לימודם במשניות והלכות הרי"ף עכ"פ לבדו...".

[המילים "עכ"פ לבדו" מתבארות אולי עפ"י הוראת הצ"צ ב"יחידות" לשאלת בעה"ב אחד (נדפסה בספר מגדל עוז, כפ"ח תש"מ ע' שיב): "ש[אלה]: אלפס, ת[שובה]: רק האלפס, אבל הר"ן זהו הרבה אריכות"].

במעלת הרי"ף כתב הרמב"ן (מלחמות ה' כתובות ספ"ד) "כל הפורש ממנו כפורש מן החיים".

ובהקדמה לספר צדה לדרך כ' "כי ילאה אדם לחבר ספר כמוהו זולת זה שהשכינה שורה עליו...".

"יש לי לעצום עיני ולסגור פי וללכת אחריו לימין ולשמאל..." כתב עליו הראב"ד (תמיד דעים סימן ק"ז).

אבל ראה אריכות גדולה שכתב הגה"ח ר' יקותיאל פרקש שליט"א בספר 'כללי הפסוקים וההוראה' משו"ע אדמו"ר הזקן ותשובותיו ע' רסא-רסג לגבי פס"ד כהרי"ף נגד התוס' וכו'.

ומדברי אדמוה"א משמע במעלת הרי"ף לענין פס"ד הלכה למעשה.