בהתוועדות ש"פ ויקהל מבה"ח אד"ש תשמ"ו אמר כ"ק אדמו"ר 'הדרן' בקשר עם סיום המחזור השני בלימוד הרמב"ם. כנהוג לאחרי המאמר הזכיר כ"ק אדמו"ר שנהוג בכל שבת לבאר רש"י, הערות לזהר, ושיעור יומי ברמב"ם, ובנוסף לזה בקשר עם סיום הרמב"ם יאמרו גם 'הדרן', וכאן הוסיף כ"ק אדמו"ר "הקדמה" בלתי רגילה כלל, שהיתה לפלא קצת בשעתו, כדלקמן.

בהנחות בלה"ק (התוועדויות תשמ"ו (ב) עמ' 674) הלשון הוא:

"ולכן הרי זה הזמן הכי מתאים לומר מספר מילים (ומה טוב - יותר מזה) בקשר לסיום והתחלת הרמב"ם, כדלקמן. ויה"ר שדברים אלו יאמרו "על אודנין דשמעין" שישמעו ויקלטו את הדברים הנאמרים ועכ"פ- חלקם או מקצתם כו'".

בהנחות הת' (באידיש) עמ' 774 הלשון הוא:

"ויה"ר אז די רייד זאלן ניט בלייבן אותיות פורחות באויר, נאר עס זאל זיין אודנין דשמעין, כל האותיות, אדער עכ"פ א חצי, עכ"פ אחדות מהם".

בזיכרוני רשום שכ"ק אדמו"ר התבטא בלשון "למחצה, לשליש או לרביע".

כאמור "הקדמה" זו היתה קצת לפלא, כי למרות שרוב השומעים אכן לא תפסו יותר משליש או חצי מה"הדרן" שהי' עמוק מאד, בכ"ז בלתי רגיל הוא שכ"ק אדמו"ר יקדים ויודיע מראש שיהיו כאלו שלא יבינו רק חלק מהדברים וכו'.

ולהעיר, שלאחרונה נתגלה וי"ל הקונטרס "דברי ימי החוזרים" ושם מספר אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע על תפקיד ה'חוזר' שנתייסד ע"י כ"ק אדמו"ר הזקן, ובלשונו הקדוש: "וככה הי' חוזר את תורת רבינו - בלשון הרב - כמה פעמים בזה אחר זה עד אשר השומעים קלטו את דברי התורה - איש כפי יכלתו - מהם שקלטו את כל התורה שאמר רבינו ומהם שקלטו רק את מחציתה ומהם אשר אפילו אחרי רוב השתדלויות לא יכלו לקבל רק שליש או רביע".

ואולי י"ל בדא"פ שדברי כ"ק אדמו"ר בהתוועדות ויקהל הנ"ל מיוסדים הם על רשימה זו, ואולי כוונת הדברים היתה, שלמרות שחלק גדול מהשומעים יבינו רק חלק או מקצת מה"הדרן", אל להם ליפול ברוחם כי זה הי' ה"סדר" בכל השנים באמירת דא"ח אצל רבותינו נשיאנו, שרק חלק מהשומעים "תפסו" את הכל, ואילו רוב השומעים תפסו רק "למחצה לשליש או לרביע" מהדברים הנאמרים.

ובפרט שברשימה זו כותב זאת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ ביחס לה'חוזר' שחזר את התורה "בלשון הרב", היינו שאפילו את ה'חזרה' מפני שהיתה בלשון הרב, לא יכלו השומעים לתפוס את כל התורה (ואל לנו לשכוח שמדובר כאן אודות תלמידי אדמו"ר הזקן).

ואולי י"ל בדא"פ, שה'סגנון' של רבותינו נשיאנו באמירת דא"ח הי' מלכתחילה, עפ"י כוונה מכוונת, מסוגנן באופן עמוק כזה שרוב השומעים לא היו מסוגלים לתפוס את כל הענין בשלימותו, וגם לא בעת שמיעת ה'חזרה' בלשון הרב, וכפי שמוסיף אדמו"ר מוהריי"צ ברשימה הנ"ל, שרק לאחר שחזר ה'חוזר' כמה פעמים את התורה בלשון הרב, "וכאשר נקלט המאמר היטב במוחם אז התחיל החוזר לבאר ולהסביר - איש לפי מעלתו וידיעתו - את הענינים שנאמרו בתורה".

וכך אכן הי' נהוג אצל כ"ק אדמו"ר שכאשר החוזרים היו כותבים ה'הנחה' ובפרט כשהכניסו זאת להגהה לכ"ק אדמו"ר הנה היו מבארים את הדברים כדי שיובנו אצל כל הקוראים, וכפי שאכן אירע גם עם ה"הדרן" דשנת תשמ"ו, שהוגה ע"י כ"ק אדמו"ר, שנכתב בהבנה ובהסברה עם הערות וכו'.