ב'אגרות קודש' ח"ח (עמ' צב. והובא גם ב'שערי הלכה ומנהג', או"ח, אות קסג) מבאר כ"ק אדמו"ר שבגדר מלאכת התפירה צריך ב' תנאים: "א) חיבור שני דברים נפרדים ע"י דבר שלישי. ב) שדבר המחבר צ"ל ע"י חוט התפירה. היינו שהוא נכנס בדוחק בהנקב כו'...

"ובזה מובן ג"כ החילוק דחבור ענין של פרקים או תופר, שהתפירה הוא ע"י דבר שלישי, משא"כ ענין של פרקים. וזהו ג"כ ההיתר כשהנקבים רחבים מתוקנים ועגולים, כי אז החוט לא בדוחק...", עכלה"ק.

ולכאו' יש להעיר בזה: דהנה בשו"ע אדמה"ז (סי' שמ סעי' יג) מובא הא דנפסק בשו"ע (שם סעי' ז) - דאותם המהדקין הבגדים סביב זרועותיהם ע"י החוט שמותחים אותו ומתהדק - אסור למתחו בשבת משום תופר, "אא"כ יהיו הנקבים רחבים קצת ומתוקנים בתפירה ובעיגול". ומבאר אדמה"ז בזה: "...(ואף שאינה תפירה של קיימא, שהרי אינו מהדקו אלא בשעה שלובשו, .. מ"מ אסור מד"ס מפני שדומה לתופר) אא"כ יהיו הנקבים רחבים קצת ומתוקנים בתפירה ובעיגול, שאז אינו דומה לתופר..."1.

ולכאורה נראה מפשטות דברי אדמה"ז, שהיתר זה הוא רק באיסור דרבנן כש"דומה לתופר", דאז אם "הנקבים רחבים .. ומתוקנים .. ובעיגול" מותר - משום שאינו דומה לתופר; אבל אם היה איסור דאורייתא (כשהיא תפירה של קיימא) לא היה מועיל מה שמתוקן ורחב כו'. אבל מדברי כ"ק אדמו"ר משמע שההיתר היא בדאורייתא, שכשהנקב רחב כו' אין החוט בדוחק, וחסר בעצם ענין ותנאי התפירה.

ואפשר לומר ששתיהם אמת ויציב: הרבי מבאר הא דבענין זה יש היתר בגדר תפירה דאורייתא, והוא משום שאין החוט נכנס בדוחק; אבל אדמה"ז מבאר הא דאין בזה אפי' איסור דרבנן, וע"ז מבאר שהוא משום שאינו דומה לתופר.

(וא"כ מה שכותב אדמה"ז בסוף הסעי': "ונמצא עשה תפירה של קיימא, ובתפירה של קיימא אין מועיל מה שהנקבים רחבים...", הוא כשחוטים המהודקים נכנסים בהנקבים הרחבים בדוחק).

ויש להוסיף בההכרח מה שהרבי לומד שיש היתר בנקבים רחבים, אף בחיוב דאורייתא: א) שהרי אפילו הראשונים הסוברים שתפירה שאינה של קיימא אסורה (מדאורייתא), ד"מ"ל תפירה ליום אחד מ"ל תפירה עולמית..." (שבלי הלקט מובא בטור), סוברים גם דאם יש נקבים מותר. ומוכרח לומר שהנקב מתיר גם בדאורייתא והוא משום שאינו נכנס בדוחק. ב) וכן בדברי אדמה"ז עצמו: אם נפרש דהסוגריים הוא - שמסתפק בזה (אי הוה איסור דאורייתא או דרבנן, ראה לעיל הערה 1), ממילא יוצא שגם אדמה"ז סובר שגם אם יהיה תפירה שאינה של קיימא מדאורייתא - יהיה מותר כשיש נקבים רחבים כו'.

עוד יש להעיר ולהבהיר: במכתב שם בהערה 1 כותב כ"ק אדמו"ר ש"ע"פ הנ"ל מובן ג"כ מה שמהדקים את הנעל ע"י שרוך הנעל שנכנס בנקבים שמשני צידי הנעל .. ועושים כן אפי' אם העיגול של מתכת המקיף את הנקב חסר, ואין פוצה פה ומפקפק בזה". ולכאו' הכוונה הוא - משום התנאי הב' בענין התפירה, שהוא רק תופר כשהחוט נכנס בדוחק, משא"כ בזה.

ולפי"ז לכאורה הוא רק כשהנקבים הם רחבים קצת, אבל לא כשהנקב הוא מצער והשרוך נעל נכנס בדוחק. (ולכאו' לא נראה דכוונתו הק' היא לתנאי הא', שבשרוך נעל אין כאן דבר שלישי המחבר ב' דברים, כיון ששני צידי הנעל הם דבר א', - דלא נראה לכאו' שזהו כוונתו הק', שהרי בהידוק חלקי הבתי ידים וכיו"ב, שהוא כעין ההידוק דשרוך הנעל (בענין זה), רואים שיש בו גם משום תופר).