במכתב כ"ק אדמו"ר שנדפס בהוספות ללקו"ש חלק טו ע' 492: "על דרך בכל פעם שקם משיח שקר והסית ומשך את מישהו אחריו - נסתיים הדבר בקרבנות ר"ל. על דרך זה הוא בנוגע להרעיון שהגאולה כבר התחילה .. ועונש המר הוא - דנפל עוד חלל בישראל ועוד קרבן באה"ק ת"ו ועוד. הי"ד".

ויש לעיין מהי הכוונה במ"ש "שקם משיח שקר והסית ומשך את מישהו אחריו", דפשוט שאין הכוונה לבר-כוכבא, שהרי הוא לא הי' משיח שקר ח"ו אלא משיח שהעיד עליו ר' עקיבא וכו', אלא שלבסוף נתברר שלא זהו שהעידה עליו תורה (ולא שייך לומר שמגיע ע"ז עונש ח"ו). ואילו במשיחי "שקר" כגון ש"צ וכיו"ב הרי עיקר הטעות בהם הי' לא בזה שהיו משיחי שקר אלא בזה שהסיתו את ישראל לעשות דברים היפך התורה והיפך ההלכה, ואם כן מנא לן שכאשר יש אמונה של טעות "שהגאולה כבר התחילה" הרי דבר זה עצמו יכול להביא לעונש גדול כל כך מן השמים.

ועל כרחך צ"ל שהכוונה בזה היא לא לעצם האמונה שמדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה, אלא משום שברעיון המדינה יש גם התנגדות להכרח קיום התורה. אבל בכל זאת משמע מדברי רבינו, שהאמונה בגאולה שאינה אמיתית היא הגוררת את העונש (אלא שזהו תנאי צדדי שכרוך בזה ענין של היפך התורה). ויש לעיין כיצד ניתן ללמוד זאת ממה שהי' במשך תולדות עם ישראל. ועצ"ע.