במכתב כ"ק אדמו"ר זי"ע מכ"ה טבת, תשט"ו (נדפס בכרך י מכתב ג'רכה), כותב רבינו נ"ע למוה"ר רפאל נחמן שי' הכהן:

"...נהניתי ממה שמצרף במכתבו רשימת המשתתפים בההגרלה. וכיון שכפי מכתבו הוא מחברי ועד ההגרלה - הנה בטח ימצא האותיות המתאימות להסביר לכל המשתתפים, כי - לכאורה ע"פ שו"ע (חו"מ רז, סי"ג) ענין של הגרלה בכגון דא, היינו שהזוכה מרויח דבר ששוה סכום גדול בהרבה ממה ששילם בעד השתתפותו, יש בזה חשש דאסמכתא באופן דלא קניא. וע"כ צ"ל שבנדו"ד הנה כל המשתתפים הסכימו בלבב שלם להקנות את מעותיהם בלי כל שיור, וכדי שלא יהי' גם חשש דחשש - הרי טוב יהי' שזה הזוכה יתחשב כשלוחם של כל המשתתפים, אשר שלוחו של אדם כמותו, ובמילא בנסיעתו של הזוכה הרי, במדה ידועה, כאו"א מהם נוסע. והנה אף את"ל שבין אותם המשתתפים אפשר להיות גם כזה החפץ לנסוע מפני סיבה צדדית, עכ"פ בטוח הדבר שרובם כוונתם להיות על הציון הק', להתראות וכו', ובמילא למרות שזוכה רק אחד בהנסיעה, הנה על כל המשתתפים לעשות הכנות המתאימות כאילו הם היו הנוסעים. והרי קודם הילוך על ציון של צדיק ובפרט איש כללי וביחוד נשיא ישראל, צריכה להיות ההכנה בכל החמשת ענינים הנזכרים במאמר ענין ההשתטחות לאדמו"ר האמצעי, ומתאימים לנר"ן ח"י של נפש כ"א מישראל. ויה"ר שכל הנ"ל יביא להזזה והתעוררות בפועל במחדו"מ מתאים לרצון נשיאינו כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע...".

הנה ידוע שכל דברי רבינו זי"ע הם מדוייקם בתכלית, ולכן ברצוני לעמוד על מה שכתב רבינו "ענין של הגרלה בכגון דא, היינו שהזוכה מרויח דבר ששוה סכום גדול בהרבה ממה ששילם בעד השתתפותו, יש בזה חשש דאסמכתא באופן דלא קניא". ומשמע דבא לשלול הגרלה או פיס באופן שאין בזה דין אסמכתא. ולכאורה לפי הסברה שכתב ש"הזוכה מרויח דבר ששוה סכום גדול בהרבה ממה ששילם בעד השתתפותו, יש בזה חשש דאסמכתא באופן דלא קניא", לכאורה שייך זה בכל פיס ציבורי שגם בו הזוכה מרויח דבר ששוה סכום גדול בהרבה ממה ששילם בעד השתתפותו, וא"כ מהו ההיתר בכלל לקנות פיס או הגרלה.

ועל כרחך צריכים לומר דבפיס, שהם דברים הנמכרים בשוק לפי סכום מסוים, הרי עצם כרטיס הפיס יש לו שויות, כגון אם ראובן קונה כרטיס פיס בעשר דולר - אפי' עדיין לא נעשה הפיס - יכול הוא למכרו לשמעון בסכום זה, כיון שעצם הכרטיס שוה עשר דולר. וכן לגבי נזק, אם אדם קנה פיס בעשר דולר ובא אדם שני וקרע את הפיס לפני ההגרלה, חייב המזיק לשלם להניזק סך עשר דולר, כיון שהזיק לו כרטיס ששוה עשר דולר והיה יכול למכרו בסכום זה.

וא"כ צ"ע על היתר הגרלה של מוסד וכדומה, דהרי שם אין הכרטיס בעצמו שוה כסף, דאין הכרטיס שביד הקונה שייך להזכייה. דבשלמא בפיס שיש ע"ז מספר וכדומה, שלמי שיש כרטיס עם מספר זה הוא הזוכה, א"כ יכול הוא למכרו לשני ואזי השני הוא הזוכה. אבל בהגרלות שלא נשאר דבר ביד הקונה, רק כתב להם פרטיו על הנייר ומי שיצא מהגרלה הוא הזוכה, א"כ מה יש לו למכור, הלא אין לו כרטיס שמוכר?

וע"כ צ"ל דגם בשאר כרטיסי הגרלה, כיון שהם נמכרים בשוק בסך מסוים יש לזה איזה שויות, כיון דיכול למכור הזכות בכניסת הגורל. כגון אם איזה מוסד עורך הגרלה על איזשהו חפץ חשוב כגון בית וכדומה, וראובן רצה לקנות כרטיס הגרלה ונזכר ביום ההגרלה שלא קנה ואין לו אופן לקנות כרטיס, ושמעון חברו כן קנה כרטיס, הנה יכול שמעון למכור לראובן את זכות ההגרלה באותו מחיר שקנה אותו שמעון, ויהיה זה באופן דאם שמעון יעלה בגורל אז יהיה ראובן הזוכה, הרי שעצם הזכות להיכנס בהגורל יש לו שויות. ולכן הוי זה כמכר ולא כהימור ואין זה בכלל אסמכתא דלא קניא, ורק כשמשחק בקוביא או מפריחי יונים דשם לא נקנה כלום למהמרים בשעת ההימור.

אולם לפי"ז צ"ע על מה שחשש רבינו לאסמכתא בכגון דא, הרי גם כאן שייך לומר שזכות להיכנס בהגרלה אפשר למכור והוי מכר ולא אסמכתא?

ואולי י"ל, דכיון שכאן הגרלה זו הוא דבר פנימי בין אנ"ש, ואין הכרטיס עובר לסוחר בשוק, ובשוק אין לזה שויות, וחלות שם מכר נקבע הרי רק לפי מה שנמכר בשוק ולא בין מספר אנשים (ראה נתיבות המשפט סי' קמח, ביאורים סק"א), הנה כאן יש לחוש לאסמכתא וצריך להסכמת המשתתפים שיקנו מעותיהם בלב שלם.

ועדיין צ"ע בכל זה ולא באתי רק להעיר.