ב"היום יום" דכ"ח תשרי ישנו פתגם בקשר למ"ת: "אם בחוקותי תלכו גו' ונתתי גשמיכם בעתם - לימוד התורה וקיום המצוות הם טבעת הקידושין שבהם קידש הקב"ה את ישראל להתחייב לזון אותם ולפרנסם".

ובהשקפה ראשונה נראה מהלשון כאן, דמצד זה שהקב"ה קידש את ישראל הנה בזה "נתחייב לזון אותם ולפרנסם" מדין מזונות האשה שהוא א' מחיובי הבעל לאשתו. וע"ז העירני ח"א דלכאו' חיוב המזונות הוא לא משעת הקידושין אלא רק משעת הנישואין (וכמבואר בפרטיות בכתובות פרק חמישי, ובכ"מ), וא"כ למה הוא תולה כאן בפתגם את החיוב לזון ולפרנס בכך שהקב"ה קידש את ישראל? (ופשוט שהמבואר בכתובות שם בענין הגיע זמן ולא נישאו - כשהבעל מעכב - שאוכלות משלו, אינו שייך לנדו"ד, וק"ל).

ומתחילה רציתי ליישב ע"פ לשון הגמ' בקידושין (יח, ב) "הכא בקידושין דעלמא קאי וה"ק כיון שמסרה אביה למי שנתחייב בשארה כסותה ועונתה שוב אין יכול למוכרה" (ע"ש בפרטיות). ומבואר שם בגמ' שאפשר לפרש לשון הברייתא "כיון שפירש טליתו עליה" לענין אב שמסר את בתו לקידושין, שע"י זה מתחייב הבעל בשאר כסות ועונה, והיינו דאף שבפועל אין מתחייב הבעל בחיובים אלו עד שתכנס לחופה, אבל היות שהבעל "קידשה לאישות" (רש"י שם בד"ה "כיון שמסרה"), היינו שזהו תכלית הקידושין, א"ש הלשון "מסרה למי שנתחייב בשארה כסותה ועונתה" גם בקשר לקידושין. ועפ"ז לכאו' אפשר לפרש עד"ז גם בקידושין שהקב"ה קידש את ישראל, דהרי סו"ס היה במ"ת גם ענין של נישואין (וכמפורש בחז"ל "ביום חתונתו - זה מתן תורה" ואין זה סתירה להמבואר דאמיתית ענין הנישואין יהי' לע"ל, ואכמ"ל), אלא שיסוד החיוב לזון ולפרנס את ישראל הוא מצד הקידושין.

אלא שבאמת לא זו היא הכוונה בהפתגם הנ"ל, דבכו"כ מקומות נמצא הפתגם הנ"ל בשינוי קצת מכפי שהובא בהיום יום, ובכל המקומות מבואר להדיא דמה שהקב"ה זן ומפרנס את בנ"י הוא לא כתוצאה מזה שקידשם ועי"ז נתחייב לפרנסם, אלא שזהו גופא הטבעת קידושין.

וכלשון רבינו באג"ק (חט"ו ע' קפו): "וידוע המבואר בחסידות שטבעת הקידושין שנתן הקב"ה לישראל בעת שקידש אותם במעמד הר סיני הם הענינים הגשמיים שיהי' טוב בגשמיות בבני חיי ומזוני רויחא", ועד"ז הוא גם בכמה שיחות, ראה ב'תורת מנחם' בשיחת שבועות תשי"ג ותשט"ו, ועוד, וכ"ה גם בשיחות כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (ראה בהנסמן בתו"מ חי"ד ע' 127).

ולכאורה הוא פשוט שזהו גם הכוונה בהיום יום, ואין זה פתגם אחר.

אלא שצע"ק הלשון; דבכל המקומות הנ"ל לא מוזכר על "התחייבות לזון ולפרנס" אלא על נתינת ענינים הגשמיים, וזה מתאים לנתינת טבעת הקידושין ליד האשה, אבל מהלשון בהיום יום יוצא שמהי הנתינה שנתן הקב"ה לישראל בתור טבעת קידושין היא "התחייבות לזון ולפרנס" לעוסקים בתו"מ, וזה לכאו' לא שייך באיש ואשה למטה לקדש ע"י שמתחייב לתת לה משהו בעתיד. ולהעיר מביאור הרגצ'ובי הידוע ע"ז שמקדשים בטבעת ולא בכסף כדי שתוכל להנות מיד, ואילו כאן דוקא הטבעת קידושין מתפרשת כהתחייבות על להבא).

ולכאו' צריך לחלק, דאצל הקב"ה דדיבורו חשיב מעשה הרי שגם התחייבות לזון ולפרנס נחשב כאילו כבר התקבלנו כל הענינים הגשמיים הנצרכים, משא"כ בקידושין של בשר ודם שצריך נתינה בפועל. ולא באתי אלא להעיר.