בב' הגליונות שעברו [תשצח-תשצט] דנו בשיטת רבינו בענין קדימה לקנות (או למכור) מישראל.

הרב מרדכי שי' פרקש דייק מאג"ק חי"ג עמ' רצב (לקו"ש חכ"ב): "...מובן שנסיעתם נסתדרה שבכ"מ האפשרי יסעו דווקא באל על, וכדרז"ל עה"פ קנה מיד עמיתך" - שסובר שהוא חיוב גמור ודבר פשוט להלכה. והרמא"צ שי' ווייס כ' דא"א להוכיח כן, וסובר, דהלשון "מובן שנסיעתם נסתדרה" נראה שמתאים עם פי' ה'קרבן אהרן' שדרשה זו הוא עצה טובה1.

ודייק הנ"ל עוד מהשמטת אדמה"ז בשולחנו בדיני מכירה ומתנה ס"ס ה, שהביא דיני הקדימות (בר מצרא, בן עירו, חבירו, שכנו, קרובו) משום "מצות חכמים לקיים ועשית הישר והטוב" - ושמיט הדין והדרשה להקדים ישראל מפסוק "או קנה", דמזה משמע שאינו סובר דדרז"ל ד"או קנה מיד עמיתיך" הוא חיוב.

הנה: א) לכאו' אין להוכיח מהשמטתו. דבנוסף שהול"ל גם אם זה מצוה, ואפי' אם זה "עצה טובה"2, הנה אם נאמר שהושמט משו"ע (ורמב"ם) מסיבת צדדיות - אפשר לומר ש(כמו"כ ומאותם סיבות) אדמה"ז לא כתב הלכה זו שלא הביאו הטוש"ע3 (אף שלהלכה יש בזה קדימה).

בנוסף: הרי רואים בפרט בחו"מ - שלא כל הלכה שנעתק בשו"ע המחבר העתיקה אדמה"ז. ובענין זה גופא: הרי רמז בתחילת ההלכה מענין מצרנות, ובסעי' זה עצמו הזכיר מצרנות, אבל לא העתיק דיניה בהלכות אלו (כפי שהועתק בשו"ע סי' ערה, אותו הסי' שנפסק שם ההלכה דקדימת שכן, ת"ח כו'). ובהל' זה גופא לא העתיק ההלכה שאם קדם אחר וקנה, שאלו שיש להם דין קדימה אין מסלקים אותם, כמבואר בשו"ע.

ב) ויש להוסיף דבר חדש קצת: דלכאו' קדימה לקנות מישראל אינו גרוע מקדימת יושבי עיר, שכן, ת"ח וקרובו, ולכאו' הוא כ"ש וק"ו ממצות הקדימה בהם. וא"כ לכאורה מפסק ודברי אדמה"ז שבהם הוא "מצות חכמים"4 - לקיים מ"ש בתורה ועשית הישר והטוב כו', יצא דהוא יותר מ"עצה טובה".

והגם דאם כבר קדמו אחר לא מסלקינן ליה (כמבואר בשו"ע סי' קעה ס"נ), מ"מ לכתחילה הרי זה מצות וציווי חכמים להתנהג בקדימות אלו. ואע"פ שהרמב"ם כותב על קדימות אלו בסוף הל' שכנים (כטעם למה לא מסלקינן כבבר מצרא): "...שלא צוו חכמים בדבר זה דרך דין אלא דרך חסידות ונפש טובה היא שעושה כך"5, הנה:

1) גם לשיטתו הרי יש כאן "ציווי חכמים" להתנהג בדרך חסידות ודרך נפש טובה, "שגם זה בכלל הטוב והישר" (ל' בה"ה).

2) ועיקר: כיון שאדמה"ז לא הגדיר הציווי של חכמים באופן של מדת חסידות, וכתב שהוא "מצות חכמים6 לקיים מ"ש ועשית הישר והטוב גו'", נראה יותר שאי"ז בגדר "מדת חסידות" ו"גם" בענין "הישר והטוב", אלא הוא ענין ד"הישר והטוב" כמו ב'בר מצרא'.

והגם שבפשטות גם אדמה"ז פוסק כהשו"ע, דלא מסלקינן בקדימות אלו כמו שנפסק בשו"ע, מ"מ אין קדימות אלו מסוג ואיכות אחרת מב'בר מצרא' בענין "הישר והטוב", אלא שהוא קיום הפסוק של ועשית הישר והטוב כמותו. אלא שבבר מצרא הענין ד"ישר וטוב" הוא בתוקף יותר, שמחייב גם סילוקו של הקודם לקנות כו'7.

ג) ויש להעיר גם מל' כ"ק אדמו"ר במכתבו ע"ד השקו"ט אודות האניות כו', דבלקו"ש ח"ו 401 כ': "...ואת"ל (היפך האמת) שהענין דקנה מיד עמיתך יש בכחו להתיר ההפלגה שבנדו"ד, ישנה אפשריות מלאה לנסוע...", דנראה קצת דענין זה הוא לכה"פ ענין של חיוב, שבזה הו"א לומר שיש בכחו להתיר (היפך האמת), ובוודאי שאין זה ענין דעצה טובה גרידא. ולהעיר מל' הרבי באג"ק חט"ז אגרת ו'י: "...ומהדרין שיהי' דווקא כדרשת רז"ל קנה או מכור מיד עמיתך, ואעפ"כ אין שמים לב...".

1) אבל בפשטות אינו נראה דזה שייך לענין ד"קידוש השם" כפי שרוצה לומר לאח"ז, אלא "כדרז"ל עה"פ או קנה מיד עמיתיך" - שזה שייך לדרשת רז"ל בכל האופנים (ולא רק כשיש קידוש ה'). אלא שיש לעיין אם שיטת רבינו הוא שדרשה זו הוא חיוב או עצה טובה, מחז"ל או מצוה.

2) ולהעיר מסי' קנו סע' כ.

3) מפני הצנזור וכיוצא. ואולי יכולים הקוראים להעיר ולהאיר בענין זה (וגם לאור דברי כ"ק אדמו"ר ח"כ עמ' 162 ובהע' שם כפי שכבר העירו לעיל). ובפרט אלו המתמחים ועוסקים ביותר בדרכי אדמה"ז בכלל ובפרט בעניינים כאלו, (בפרט מהכותבים החשובים דקובץ זה דישנם כאלו העוסקים בזה).

4) ובפשטות לשון "מצות חכמים" דאדמה"ז ענינו חיוב, ולדוגמא: "...אעפ"כ חייב הוא לחזור לביתו מיד ולבער כמצות חכמים שאין דוחין מצות חכמים מפני דבר הרשות, ואפי' הוא הולך ללמוד תורה אצל רבו הרי"ז כדבר הרשות אצל ביעור חמץ שהיא מצוה מדברי סופרים..." (סי' תמד סי"ח); "...חייב אדם לדחוק א"ע לקיים מצות חכמים לאכול כזית שלם אף אם יכאוב עליו..." (סי' תעג סל"א).

5) ויש להמתיק שיטתו: ע"פ המבואר בלקו"ש חי"ט עמ' 55 ואילך בענין ד'בר מצרא' - בשיטת הרמב"ם שסובר שהחיוב פועל בעלות על השדה, ולזה החיוב להחזיר להב"מ הוא משום שיש לו שייכות להשדה. ולכן סובר דב'בר מצרא' דחיובו והענין ד"ישר וטוב" הוא בדרך דין - לכן זה עושה בעלות ומחייב חזקה; משא"כ בשאר קדימות שאין זה בעצם "ישר וטוב" בגדר דין, אלא בגדר "מדת חסידות" שנכלל בזה, לכן אין זה מייצר בעלות לחייבו להחזיר. (אלא שאי"ז תלוי זב"ז, דאפשר שגם אם אין ב"מ מייצר בעלות מ"מ יש לחלק: דבענין ד'ישר וטוב' בגדר "דין" הרי זה מחייב חזרה, משא"כ כשהוא רק "מדת חסידות". אבל לפי הנ"ל יומתק יותר).

6) וכנ"ל בההערות, סגנון לשונו ד"מצות חכמים" ענינו חיוב.

7) ויש להעיר ולעיין בכ"ז בהמבואר בחו"מ סי' יב. ושוב ראיתי לאח"ז - בחכ"א ע' 330 הע' 46 בזה, ובל"נ אכתוב ע"ז בעתיד הקרוב.