בחודש מרחשון תשכ"ח (היכל מנחם כרך ג כ' קלא) כתב כ"ק אדמו"ר לבחור שהביא לו במתנה אבן שנפל מהכותל המערבי "נתקבל" – אך יחד עם זה הוסיף: "לברר אם מותר ע"פ דין לקחת אבן שנפל מהכותל המערבי".

ונראה להציע צדדי הדבר: במסכת מגילה כט, א אמר אביי בבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא ומפרש רש"י "(שם מקום ו)בנאה יכני' וסיעתו מאבנים ועפר שהביאו עמהן מגלותן לקיים מה שנאמר כי רצו עבדיך את אבני' ואת עפרה יחוננו", "מאבני ירושלים" (פרש"י ר"ה כד, ב), "מבית המקדש" (ערוך שם).

והחת"ס (בשו"ת יו"ד (ב) סרס"ד) שואל דמכיון שזהו הקדש כיצד יכלו ליטול אבני מקדש אלו? ותירץ שם דכיון שהגוים באו למקדש וחיללוהו פקעה ממנו הקדושה ומכאן ואילך הרי האבנים והעפר כהפקר ולכן היה מותר ליטול מהם, אך ראה שם שהחת"ס עצמו לא ניחא לי' בתירוץ זה. והיו שחלקו על דבררי החת"ס וס"ל שגם אחרי שבאו בה פריצים וחיללוה נשארה הקדושה על חפצי ההקדש.

וראה הנסמן ב'ילקוט יוסף' להר' יצחק (בן הגר"ע) שי' יוסף, ח"ב ע' רעח ואילך שדעתו דיש להזהר שלא לנתוץ אפילו חלק קטן מאבני הכותל, וכן שלא לקחת מעפר שבין נדבכי הכותל.