בגליון תתכח (עמ' 18) העיר הת' ש.ל. שי' על מכתב שנדפס באגרות קודש אדה"ז, אדהאמ"צ ואדהצ"צ, במדור 'ספק למי' (עמ' שעד). דכתוב שם בזה"ל "תשובה כללית לידידי נפשי בעסק העבודה שרבים צועקים על המח"ז, והתהוות הסיבה הגדלות היא שבהם, שאין שמחים בעבודתם ולא די להם כ"א גדולות ונפלאות מהן, כי הנה כלל גדול בתורה להיות שמח בחלקו גם בעסק התורה והעבודה אם מעט ואם הרבה, ויהנה ממנה, משא"כ אם אינו נהנה ממנו ושמח, והנפש רוצה להיות מתאוה תאוה, וכן המח"ז, מפני שאינו שמח בחלקו ועבודתו ורוצה בגדולות ונפלאות ממנו, דוחין אותו למחשבות חוץ..." עכ"ל המכתב שציטט הת' הנ"ל. וע"ז הקשה "דלכאו' יש לעיין דהרי כלל הנ"ל להיות שמח בחלקו בעבודתו בעסק התורה והעבודה, הוא היפך שיטת רבותינו נשיאנו, דהרי בכו"כ מאמרי וכתבי רבותינו נשיאנו, מדגישים אשר מ"ש שצריך להיות "שמח בחלקו" מדובר בגשמיות דוקא ולא ברוחניות", ומביא שם דוגמא מאג"ק כ"ק אדמו"ר הריי"ץ, ואכה"מ ובפרט דהמפורסמות אינן צריכין ראי'.

וכבקשתו של הת' הנ"ל (בסוף דבריו), אעיר בזה: דלענ"ד לא כיוון יפה באגרת הנ"ל והחטיא בשתיים, וכדלקמן, דהנה המעיין באגרת הנ"ל בשלימותה ולא רק כפי שצוטטה ע"י הת' הנ"ל, יווכח דהכוונה ב"שמח בחלקו" באגרת הנ"ל אינה כהמובן הפשוט בכ"מ, אלא במובן אחר (שמובן כזה כבר מובא בדא"ח במק"א). וכדי לבאר זאת אצטט קודם המשך לשון האגרת, וז"ל "הנה אהוביי אחיי הלא ידע אינש בנפשו למה יחפצו בגדולות במה זכה בהם, וודאי מהראוי לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי ואפ"ה יהי' שמח בחלקו של עכשיו, ובשמחה של מצוה זו יזכה לגדולה ממנה, ואם יאמרו אי' תורה ואי' מצות שאין לו כלום, זה אינו, שאפי' פושעי ישראל מלאים מצות כו', אבל אינו שמח ונהנה בהם, משא"כ כשישמח במעשיו יהי' כבוד ה' לעולם..." עכלה"ק.

והנראה מזה ברור הוא, דהמכוון בלהיות "שמח בחלקו", הוא בענין זה שישמח בעבודתו ודרגתו אשר נמצא ו"ישמח במעשיו". וההדגשה היא על ה"שמח בחלקו" שישמח ויהנה ממעמדו ומצבו העכשווי בעבודת ה' [וכדמוכח ג"כ כך, בהתחלת האגרת "כי הנה כלל גדול בתורה להיות שמח בחלקו . . ויהנה ממנה, משא"כ אם אינו נהנה ממנו ושמח"]. ולא כהמובן בכ"מ ש"שמח בחלקו" הכוונה היא שיסתפק ויורווח לו ממעמדו. ובפרט דהרי באגרת זו גופא מוזכר ד"וודאי מהראוי לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי", אלא התביעה באגרת זו היא כההמשך "ואפ"ה יהי' שמח בחלקו של עכשיו, ובשמחה של מצוה זו..." ששאיפה זו תהיה ביחד עם השמחה ממעמדו ומצבו העכשווי.

והאמת היא, דכבר הובא "שמח בחלקו" במובן זה, בתורה שבכתב של חסידות בסש"ב פכ"ז, דפרק זה הוא המשך של פרק כ"ו, בו מבאר רבינו הזקן איך שצ"ל עבוה"ש מתוך שמחה דוקא, וכמ"ש בהמשך הפרק שם דאא"פ לנצח היצר "כ"א בזריזות הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם". ומייעץ שם, איך לא ליפול לעצבות, הן ממילי דעלמא והן ממילי דשמיא ע"ש. וכהמשך לזה בפכ"ז מייעץ למי שעצבותו היא מהרהורים רעים ותאוות רעות שנופלות במחשבתו, וע"ז כותב שם קרוב להתחלת הפרק, וז"ל: "הנה אם נופלות לו שלא בשעת העבודה אלא בעת עסקו בעסקיו ודרך ארץ וכהאי גוונא, אדרבה יש לו לשמוח בחלקו שאף שנופלות לו במחשבתו הוא מסיח דעתו מהן . . ועל כן צריך לשמוח בקיום הלאו כמו בקיום מצוות עשה ממש", ע"כ. הרי לנו דוגמא מפורשת לזה, שבדא"ח משתמשים לפעמים ב"שמח בחלקו" למובן ופי' אחר לגמרי, היינו שצריך לשמוח ממעמדו ומצבו הוא, ומאי גרע הא מהא, וכשם שלא הוקשה לו בתניא, כך אי"ז קשה באגרת הנ"ל.

נוסף ע"ז, הנה גם המשמעות שיש באגרת הנ"ל לא לשאוף לדרגות נעלות יותר, כדאיתא שם "שאין שמחים בעבודתם, ולא די להם כ"א גדולות ונפלאות מהן", וכן בהמשך "אינו נהנה ממנו ושמח, והנפש רוצה להיות מתאוה תאוה", ועוד. (שכנראה דג"ז גרם להת' הנ"ל לפרש כפשוטו את ה"שמח בחלקו") הנה, בזה י"ל (כמו שבאמת כבר העירה המערכת, אלא שאצטט דוגמאות לזה מדא"ח), דהכוונה היא כמפורש באגרת לא לשאוף לנפלאות וגדולות ממנו דווקא, היינו לדרגות שאינו שייך להם עכשיו במעמדו ומצבו כלל, וע"ז דוקא היא ההתלוננות שבאגרת הנ"ל, והאמת היא דבפכ"ז מובא ענין זה שאל לו לאדם לשאוף לגדולות ונפלאות ממנו דהרי "ועל כן ירע לבבו על שאינו במדרגת צדיק . . כי אילו היה מכיר מקומו שהוא רחוק מאוד ממדרגת צדיק". ע"כ.

והרי דוגמא זו מתאימה להפליא לאגרת הנ"ל, דהרי בפכ"ז מדובר ע"ז שהוא בעצבות מזה שאינו במדריגה שאינו שייך אליה כלל ואילו היה מכיר את מקומו היה בשמחה, א"כ מתאים הוא במאוד לתוכן האגרת הנ"ל, כמדובר בה ש"אינו שמח בחלקו ועבודתו ורוצה בגדולות ונפלאות ממנו" שכנראה דהא בהא תליא, דמכיון שרוצה ומתאוה למדריגה שבאי"ע אליו (גדולות ונפלאות ממנו), לכן אינו שמח בעבודתו ואינו נהנה מהם כהלשון שם.

ועוד דוגמא לזה מלקו"ת לרבינו הזקן פרשת תבא מג ע"א, דגם שם מדבר דצ"ל השמחה בעסק התורה והמצוות ע"ש באריכות, ואח"ז מסביר הסיבה לעצבות והעצה ליפטר ממנה, ואצטט קצת, וע"ש בשלימות "ואדרבה כל מה שיתבונן היטב איך הוא רחוק מה' ע"י שיכיר מקומו וידע ערכו שאפילו הוא יושב אוהל כו' שהרי יכול לדבר דברים בטלים . . וכל מה שיאריך ויעמיק . . אזי תהיה שמחת נפשו בעסק התורה כפולה ומכופלת ביתר שאת והעצבות הוא כשמבקש גדולות דוקא להגיע למדריגת רשב"י שתורתו אומנתו". הרי לנו עוד דוגמא דאי"צ לשאוף לגדולות ממנו, וגם פה הוזכר דמזה מגיע העצבות כבפכ"ז, וא"כ הרי דכנ"ל גם באגרת הנ"ל מסתבר לומר כך, דמכיון שמתאוה לגדולות ממנו, לכן הוא בעצבות ואינו שמח בחלקו - ובמובן שהסברנו לעיל - שאינו שמח בעבודתו. והכל על מקומו בא בשלום.