באגרות קודש כ"ק אדמו"ר זי"ע כרך טו עמ' שכג: "וכלשון המשנה עשה רצונך כרצונו". [ועד"ז מצינו בכרך ב ע' שטו: "עשה רצונך כו'"].

והעירני חכם אחד, דלכאורה הגירסא במשנה אבות שלפנינו (פרק ב משנה ד), היא "עשה רצונו כרצונך" ולא "עשה רצונך כרצונו".

ולכאורה גם הפירוש הוא פירוש שונה לחלוטין, ד"עשה רצונו כרצונך" פירושו שהאדם יקיים את רצון הקב"ה כמו שהוא עושה את רצון עצמו, באותה חיות וכיו"ב. ואילו "עשה רצונך כרצונו" משמעו שהאדם יפעול בעצמו אשר כל רצונותיו יהיו רצון הקב"ה. והיינו דגם פירוש התיבה "עשה" יש לו משמעות אחרת.

אמנם רש"י בפירושו למשנה כתב "עשה כל חפציך כרצונו, שיהיו מעשיך לשם שמים", ולכאורה אינו מובן כיצד מפרש את התיבות "עשה רצונו כרצונך", וב'מגן אבות' לרשב"ץ הקשה על רש"י "אבל אינו מיושב הלשון יפה, שהי' לו לומר עשה רצונך כרצונו". ולפי זה אולי יש מקום לומר, (א) שזו היתה אכן גירסת רש"י, אבל זהו חידוש גדול (ובספרים שלפני לא מצאתי גירסא כזו), או (ב) שלפי הבנת רש"י הרי לשון המשנה משמעותו "עשה רצונך כרצונו".

[ובלקוטי תורה שיר השירים (כה, ד) מביא לשון המשנה כמו שהיא לפנינו "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו", ומבאר, שהאדם צריך להמשיך את הרצון העליון שלמעלה מן הטעם שיהי' כרצונך שהוא רצון שבטעם, היינו שיתלבש בטעם ושכל, ועי"ז הקב"ה יעשה רצונך כרצונו, היינו שיעלה את הרצון של האדם התחתון שיאיר בו הרצון שלמעלה מטעם ודעת].

ועדיין צריך ביאור.