באג"ק כ"ק אדמו"ר ח"א ע' רמב מביא מ'מדרש תלפיות' ענף אפוד: "כשדנין אותו (את האדם) לגיהנם, קורא לכל שבט ושבט שיצילהו משם ואין קול ואין עונה; וכשקורא לאשר משיב לו אשר: קראת מימיך משנה? אם אומר לו הן, מיד מוציא אותו מגיהנם בזכות המשנה". ומבאר בזה וזלה"ק (הבאתי כאן את לשונו בהשמטות, כדי לקצר ולהקל על המעיין. תוכן הדברים הועתק בביאורי החומש לס' דברים, ח"ב ע' רלח-רלט):

"בטעם שייכות המשנה לאשר דוקא י"ל – כי לימוד התושבע"פ בדיוק הלשון והתיבות עיקרו הוא במשנה . . וצריך להיות בע"פ . . והנה אמרז"ל . . שמן זית . . מחזיר תלמודו של שבעים שנה. ושמן זית הוא ברכתו של אשר ונמצא בחלקו . . וע"פ הנ"ל יובן ג"כ בטוב מרז"ל (ב"ר פס"ו) ומשמני הארץ זו משנה".

ויש להעיר, כי כתוכן זה ממש מצאנו שכתב הצ"צ באור התורה (בראשית ע' שפה). מדבר שם על אשר שנאמר בו (בפרשתנו) "מאשר שמנה לחמו" ושייכותו לתורה שבעל פה, ומסיים הענין וזלה"ק: "ואפ"ל 'שמנה' אותיות 'משנה', והיינו כמ"ש 'ומשמני הארץ זה משנה', ברבות פ' תולדות פס"ו".

ולא באתי אלא להאיר.