בספר 'אגרות קודש' אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"א אגרת קלג (ע' שטז) כותב ע"ד מצות מכונה: "...הלא זה כמה שנים מלפנים רבו המנגדים על המאשינען... אשר הרבנים הגדולים ז"ל יראי ה' וחרדים לדבר הוי' אשר בדור שלפנינו אסרו את המאשין, ומהם אשר לא רצו לגלות הטעמים שלהם בכדי שלא יסתרו אותם, אבל פסקו בתוקף לאיסור, ומהם שכותבים שהוא חמץ גמור...". ונעתק ב'אוצר מנהגי חב"ד', ניסן, ע' כט.

ולא צוין מי הם הרבנים שאסרו בלי לגלות טעם האיסור. אמנם כן כתב הרה"ק מצאנז בשו"ת דברי חיים ח"א או"ח סי' כג-כד, הוא "החליט לאסור מחמת טעמים כמוסים וכתב שמקובל ממו"ח ז"ל שבכה"ג אין לגלות הטעם אלא להחליט הדין, וכתב בהחלט שהוא חמץ גמור".

אין הספר תח"י והעתקתי מהספר 'ויואל משה', מאמר שלש שבועות סעיף קמג. והוסיף עוד הרב מסאטמאר: "ורבים תמהו מדוע לא גלה הטעם ההלכה... ולפענ"ד דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, כי בח"ב במאשין ציצית באו"ח סי' א' וב' כתב שא"א להתיר מאשין בשו"א כי אופני המאשין משתנים בכל יום, ואם יצא המאשין בהיתר יעשו גם מאשינען אחרים כמתכונתם באופן שבוודאי אסור... יעיי"ש שהאריך, ומובן שטעם זה הוא גם במאשין מצות".

הרה"ק בעל דברי חיים וחב"ד

והנה ב'שיחות קודש' תשי"ז עמ' נב מזכיר כ"ק אדמו"ר זי"ע הנהגה וסיפור בשם הרה"ק מצאנז, ומשמע שם כאילו הצאנזער לא הוזכר בדברי רבותינו נשיאינו. וראה גם 'שיחות קודש' תשכ"ג עמ' 378. ולהעיר מ'המלך במסיבו' ח"ב סוף עמ' קכג. ולכאורה הרי במכתב הנ"ל של אדמו"ר מוהרש"ב הרי הוא נזכר. וכמו כן הוא נזכר פעם אחת בשו"ת צמח צדק חאה"ע ח"א ריש סי' פו.

ב'שמן ששון מחבריך' ח"א עמ' 187 מביא סיפור מפי הריא"ז מרגליות (וצוין אליו גם בספר המפתח לשו"ת צמח צדק עמ' קס). ולפלא שלא העיר שהסיפור מופיע בשיחות הרבי בגירסא שונה, ב'שיחות קודש' תשל"ו ח"ב ע' 536: "וכידוע והדבר ברור אז ר' חיים צאנזער האט געזאגט אז ער שטייט אין א קישור מיטן צ"צ, בנוגע צו נגלה דתורה ובנוגע צו פנימיות התורה - ווי די פסקי דינים זיינען אויסגעהאלטען ע"פ נסתר דתורה, אע"פ וואס תורה לא בשמים היא...".

ולהעיר מ'שיחות קודש' תשמ"א ח"א ע' 823 ע"ד ברכות נכדו של הרה"ק מצאנז שודאי תקויים.

באג"ק כ"ק אדמו"ר זי"ע חי"ג ס"ע קמה, מביא את פירוש המקובלים הראשונים [ספר התמונה, הובא בתו"א נא,ד. מקורות מאוחרים יותר שציין להם באג"ק שם לתורה שלימה בראשית א,ה ס"ק תכב ואילך] במרז"ל 'בונה עולמות ומחריבן' שהכוונה לעולמות גשמיים, וכתב שלאחר פס"ד בתורה רק דיעה אחת היא אמיתית בנוגע למעשה ולפועל, ומאז שהאריז"ל דחה זאת - אין לפרש ענינים של מעשה ומציאות (וכמו ענין הבריאה בפועל) כי אם מתאים לדבריו. [להעיר מלקוטי שיחות ח"ה עמ' 298 וחט"ז עמ' 50, שמעשה אבות כפי שאירע בגשמיות מתאים לפירוש ע"ד הפשט].

ופלא שבאגרת מאוחרת יותר (אג"ק חט"ו עמ' קלד) כ' בקשר לבעהמ"ח תפארת ישראל ב'מאמר אור החיים' שלו שהסביר את מציאת המאובנים וכו' לפי דעה זו: "ולא עוד אלא שהביא סיוע גם מהמקובלים [ומוכרחני לאמר שנפלא ממני וגם מכמה כיוצא בי, איפה נמצא זה בספרי קבלה הנדפסים]"!