1) 'יגדיל תורה' (ניו יארק) שנה ז' עמ' קנג ואילך.

2) זאת ניתן לקבוע על יסוד תשובת המהרי"ל, שהיא מתאריך "מחרת יוהכ"פ תקפ"ג", ראה שו"ת 'שארית יהודה' שער המילואים ח"ב עמ' 212 (בהוצאה השניה של מהדורת תשי"ז).

3) נדפסו בהוספות לסדור 'תורה אור'.

4) ראה עדכ"ז 'פרדס חב"ד', 7, עמ' 148.

ב'אגרות-קודש' אדמו"ר נשיא-דורנו כרך כב עמ' שסג, איתא, וזל"ק: "בעונשים (ועד"ז בשכר) ישנם כאלה שהם, ע"ד ל' חוקרי ישראל, טבעיים, וכל' הכתוב - תייסרך רעתך. וישנם כאלה שהם סגוליים, היינו שעלה ברצון ה' שעל עון פלוני יבוא עונש פלוני, ולא שזהו משתלשל ומסובב מהעון. וכמו במצות מסוג החוקים וכיו"ב".

וציין העורך שי' בשוה"ג שם: "ראה אג"ק כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע כרך א איגרת קעו". והנה איגרת אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע עוסקת בארוכה בענין שכר מצוות [אם כי השל"ה [שתמצית דבריו נזכרו גם בלקו"ש חכ"ו עמ' 230-231] שאדנ"ע מתייחס בהרחבה לדבריו, אמנם מזכיר בדעת הרמב"ן גם את ענין העונשין וכו'].

אבל לענין עונשין - יש לציין למחלוקת הרס"ג ורבי יהודה החסיד, כפי שהובאו בסהמ"צ לרס"ג מהדורת הרי"פ פערלא, עונש מ שכתב רס"ג: "לפי כבוד השבת מחלליה ובאי מאורשה חמודה", וע"ז כתב הגרי"פ פערלא: "נראה דכוונתו לומר בזה, דלפי ערך חשיבת מצות שביתת שבת, שהיא מן המצות היותר גדולות שבתורה, כן בערך זה הוא עונש מחלליה, שהוא העונש היותר חמור שבכל מיני העונשין שבתורה, דקיי"ל דסקילה חמורה מכל שאר מיתות ב"ד, וכן הנערה המאורשה לפי ערך חומר העבירה חומר העונש".

וכן כתב רבנו הגאון ז"ל בספרו 'האמונות והדעות' (מאמר חמישי), וז"ל שם: "ובאיזה צד נדע שאינם חמורות, מפני שלא הגדילו ענשם בעולם הזה וכו'. אבל המזיד הוא שעובר על החמורות, והם שיש בהם כרת וכו' וארבע מיתות ב"ד, ובזה נדע כי הם חמורות וכו'". עכ"ל, עיי"ש.

וזה שלא כדעת רבינו יהודה החסיד ז"ל (ב'ספר חסידים השלם' סימן קנז) שכתב וז"ל: "דע לך כי לא לפי חומר הפורענויות תוכל לידע מצות עונשן ושכרן, שהרי חילול שבת בסקילה, ומקצת מצות עריות בחנק ובכרת. אעפ"י שמחלל שבת בעבור פיקוח נפש מותר, ואינו יכול לעשות כן באיסור עריות וברציחה שאינן בסקילה. לכך אל תאמר שזו יקרה וחביבה מזו". עכ"ל עיי"ש. וכ"כ עוד לקמן (שם סימן תתרמו) שאין להעריך ערך המצוות ע"פ עונש העובר עליהן, והביא ראיה לזה, שהרי עון שבועת שקר ומחיקת השם אינו אלא בלאו, ועון אשת איש הוא בחנק, ואע"פ כן, כשנבעלה כמה בעילות לא נפלה יריכה ולא צבתה בטנה, וכשהשביעה הכהן ושתתה מים המרים, נפלה יריכה וצבתה בטנה. עיי"ש בדבריו".

[הגרי"פ מביא שם בהמשך, שכדעת הרס"ג - כ"ה גם דעת הרמב"ם בפירושו לאבות (ב, א), שלפי העונש אפשר לדעת את שכר המקיימה, ושקו"ט לבסס דעת הרס"ג, וחותם דבריו: "ודברי הר"י החסיד ז"ל נפלאים בעיני, ודברי רבינו הגאון [רס"ג] והרמב"ם ז"ל פשוטים, וברור דלא עביד קב"ה דינא בלא דינא וישרים דרכי ה' וכו'"].

עכ"פ חזינן, שיש פלוגתא בענין העונשים אם הם סגוליים (כדעת ר"י החסיד), או הם טבעיים כדעת הרס"ג (והרמב"ם).

והנה מדברי אדמו"ר הזקן בתניא פכ"ד, מפורש לכאורה, שס"ל כדעת הרס"ג: דבבהגהה שם (לא, א) קובע רבינו: "ולפי ערך וחלוקי בחי' הפגם בנפש ובשרשה בעליונים, כך הם חלוקי בחי' המירוק והעונש בגיהנם או בעוה"ז, לכל עון וחטא עונש מיוחד למרק ולהעביר הלכלוך והפגם, וכן בחייבי מיתה וכרת אין פוגמין כולם בשוה". דברים מפורשים.

ומאידך, לפני זה, בתניא שם כוונת אדה"ז להתייחס ליסודו של ר"י החסיד: "ומה שפיקוח נפש דוחה שאר עבירות וגם יעבור ואל יהרג, היינו כפי' חז"ל אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, ולא משום קלות העבירות וחומרן [תדע, שהרי שבת חמורה ושקולה כע"ז לענין שחיטת מומר לדבר אחד, בי"ד סי' ב, משא"כ במומר לגילוי עריות, ואפי' הכי פיקוח נפש דוחה שבת ולא ג"ע אלא דגזירת הכתוב הוא]".

בא אדה"ז ואומר, שיש כאן סוגיא מיוחדת של חלל עליו וכו' וגזירת-הכתוב, ומכאן שא"א להוכיח כדעת ר"י החסיד.

ועצ"ע אם ניתן לדייק מלשון כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, אולי ששתי השיטות צודקות בעונשים, "ישנם כאלה שהם . . טבעיים . . וישנם כאלה שהם סגוליים", ואינו אומר שזו מחלוקת. ועצ"ע.

באגרות קודש כ"ק אדמו"ר זי"ע כרך טו עמ' שכג: "וכלשון המשנה עשה רצונך כרצונו". [ועד"ז מצינו בכרך ב ע' שטו: "עשה רצונך כו'"].

והעירני חכם אחד, דלכאורה הגירסא במשנה אבות שלפנינו (פרק ב משנה ד), היא "עשה רצונו כרצונך" ולא "עשה רצונך כרצונו".

ולכאורה גם הפירוש הוא פירוש שונה לחלוטין, ד"עשה רצונו כרצונך" פירושו שהאדם יקיים את רצון הקב"ה כמו שהוא עושה את רצון עצמו, באותה חיות וכיו"ב. ואילו "עשה רצונך כרצונו" משמעו שהאדם יפעול בעצמו אשר כל רצונותיו יהיו רצון הקב"ה. והיינו דגם פירוש התיבה "עשה" יש לו משמעות אחרת.

אמנם רש"י בפירושו למשנה כתב "עשה כל חפציך כרצונו, שיהיו מעשיך לשם שמים", ולכאורה אינו מובן כיצד מפרש את התיבות "עשה רצונו כרצונך", וב'מגן אבות' לרשב"ץ הקשה על רש"י "אבל אינו מיושב הלשון יפה, שהי' לו לומר עשה רצונך כרצונו". ולפי זה אולי יש מקום לומר, (א) שזו היתה אכן גירסת רש"י, אבל זהו חידוש גדול (ובספרים שלפני לא מצאתי גירסא כזו), או (ב) שלפי הבנת רש"י הרי לשון המשנה משמעותו "עשה רצונך כרצונו".

[ובלקוטי תורה שיר השירים (כה, ד) מביא לשון המשנה כמו שהיא לפנינו "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו", ומבאר, שהאדם צריך להמשיך את הרצון העליון שלמעלה מן הטעם שיהי' כרצונך שהוא רצון שבטעם, היינו שיתלבש בטעם ושכל, ועי"ז הקב"ה יעשה רצונך כרצונו, היינו שיעלה את הרצון של האדם התחתון שיאיר בו הרצון שלמעלה מטעם ודעת].

ועדיין צריך ביאור.