בגליון האחרון - תתסה (עמ' 14) העיר בזה הר"ב אבערלאנדער, והביא מה שדנו בזה הרבה מפוסקי הלכה. הנה יש להעתיק בזה דברי ה'עבודת ישראל' להגה"ק מקאזניץ תלמיד המגיד ממעזריטש זי"ע פרשת וירא עה"פ "יוקח נא מעט מים" וז"ל:

"פירש"י ע"י שליח, והקב"ה שילם לבניו ע"י שליח שנא' וירם משה את המטה ויך את הסלע, ע"ש. וצריך הבנה באמת מפני מה אברהם אבינו איש החסד מדוע נכשל לתת מים ע"י שליח, ולא כיבד אורחים בעצמו, כי מצוה בו יותר מבשלוחו, וגם אח"כ אמר ואקחה פת לחם דהיינו שבעצמו יטריח עבורם ולא מקודם. וי"ל דהנה מדרך הצדיק לקרב כל בני עולם לעבודת הש"י, ובפרט אברהם אבינו ע"ה שהקריא שמו ית' בפי כל הברואים. רק שמתחילה נדמה לו שהם ערביים לא רצה לרדת מגדולתו ולהתערב עמהם פן יתלכלך מהם וממחשבותיהם. ולכן בענין הרחיצה שצריך להרחיץ אותם מגילולם, אמר יוקח נא מעט מים ע"י שליח, ורחצו רגליכם מרגילות שלכם, כי הכלל מונח שטרם אדם יכנס אל הקדושה, מחויב לרחוץ את עצמו ולטהר ולנקות מחלאתו ומטומאת מעלליו, ואח"כ והשענו תחת העץ הוא עץ החיים להכניסם אל הקדושה. ולכן אמר אח"כ ואקחה פת לחם, כי פ"ת גימטרי' תלמו"ד, דהיינו לאחר שנטהרו ובאו בסוד הקדושה, הטריח בעצמו להשפיע להם הקדושה. ואמר להם הטעם כי על כן עברתם על עבדכם, וקרא עצמו בשם עבד, כי הצדיק נקר' בחי' עבד לכל באי עולם, שצריך לעבוד עבורם כל מיני עבדות, הן להשפיע להם טהרה וקדושה וחכמה ובינה, וגם כל ההשפעות גופניות מה דאפשר. ואעפ"כ נענש שלא שילם הקב"ה לבניו המים כ"א ע"י שליח, כי לפי גודל רחמנותו של הקב"ה על הברואים הי' מהראוי שיטה אברהם את עצמו להם אפי' בבחי' הרחיצה, ולהרחיצם בעצמו, ולבטוח על בוראו שישמרנו מכל רע". עכ"ל.

בגליון האחרון - תתסה (ע' 14 ואילך), כותב ידידי הר"ב אבערלאנדער בנוגע למ"ש באג"ק ח"ג (ע' שנו): "שהאחרונים אחזו בשיטת ההתבדלות, וליובאוויטש לא כן עמם" וכו'. ע"ש. וכתב: דנראה לבאר ששיטת ה'חתם סופר' בנוגע לאלו ש"המינות תקועה בלבם", שעדיף ש"יפרדו מקהל הגולה ויתערבו בעכו"ם הם ובניהם", הנו רק במקרה שההלכה מחייבת להעניש אותם, או כפי שמדייק בלשונו כמה פעמים: "ואתי לאמשוכי ישראל בתרייהו", אבל במקרה שאין חשש שהנהגתם תשפיע לרעה על אחרים, גם לשי' החתם סופר "ראוי להחזירן בתשובה ולמשוך אותם בדרכי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה".

וכך מצינו הנהגת החת"ס בעצמו, שניסה לקרב בחזרה בנים תועים לחיק היהדות אפילו כשהגיעו לסף המינות. ומעשה רב מסופר בהקדמתו של הרב יוסף נפתלי שטערן לחתם סופר עה"ת, במדבר (ע' ז הערה ג), שהחת"ס העדיף לשוחח בארוכה עם פרופסור למתמטיקה מאשר עם ת"ח שבא לבקרו, והסביר: "כל זמן שאני חי לא ימיר דתו, לכן מוכרח אני לקרבו". ע"כ מהר' אבערלאנדער.

ויש להוסיף מאגרת נפלאה שכתב אאזמו"ר הגה"ק בעל 'משנת שכיר' הי"ד בשנת תרצ"ג, שנדפס בספר 'בכור השואה' ח"ב פ"ט (ע' קיז ואילך):

"מעת בואי לגליל הזה, היה כואב לבי מאד על רבים מאחינו בנ"י קהילות גדולות ושלימות, ויש בהם מאות ואלפים נפשות מישראל, זרע אברהם יצחק ויעקב עצמינו ובשרינו, איך נשכח מהם כמעט כל רגש היהדות, ואינם מקיימים את עיקרי הדת, והם מ'קרקפתא דלא מניחים תפילין". ובאמת את הדור האחרון אין להאשים כלל, כי הם כמעט כתינוק שנשבה בין העכו"ם, לא ידעו ולא קבלו חינוך יהודי...

"ובעיני, הרבה ברור כי מה שנעשה חמת המציק באשכנז על ישראל, הוא רק לעורר את ישראל מתרדמתם, לראות ש"אך שקר נחלו להם" הרעפארמער ומאדערנעזירונג, כי אין עצה ואין תבונה נגד ה', ורק לשוב אל האמונה הישנה והפשוטה שירשנו מאבותינו הקדושים, להיות יהודי פשוט על הצורה הישנה...

"על כן אני רואה בעת המוכשר ביותר [כעת] . . לעורר אותם לקיים עיקרי הדת, ולצייר נגד פניהם כי דרך הרעפארעם והמאדערני היה ללא הועיל, רק [יש] לשוב אל הדרך הישראל הפשוטה, בודאי יכנסו הדברים באזניהם, ואין לבקש מתחילה מהם הרבה, רק מעט מעט, למשל אנקוט לו, כי ראיתי [בספרו] של מקובל גדול - שהיה קודם האר"י הקדוש, והיה תלמיד אליהו הנביא - שכתב, שכל המכות שלקה הקב"ה את המצרים היה ממדת ספירה החמישית, שהיא כנסת ישראל, היא הנוקמת נקמת האויבים של ישראל, והיא היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, בה' אצבעות היד, כמבואר בהגדה, ר' יוסי הגלילי וכו', והיד הזאת ראוי לנו לזכור תמיד, ועל כן ציותה לנו התורה והיה לאות על ידך, "ידכה" כתוב, ה' יתירה, לבאר לנו סוד הזה, כי היד שלנו היא הנוקמת והנפרעת לנו מצרינו, ועליה אמר הנביא "עורי עורי לבשי עוז זרוע ה'", ועליה נתייסד סוד תפילין, ואמרו [חכמינו] ז"ל "אין עוז אלא תפילין". עכ"ד.

""הרי דע"י מצות תפילין אנו מעוררין היד הגדולה, לנקום נקמות מאויבינו. ועתה בעוונותינו הרבים שמצות תפילין נתרשלה בידינו, ובכמה מחוזות כמעט נשכחה מצוה זו אצל רוב בעלי בתים, ואצל דור הצעיר נשכחה לגמרי, וגם אלו המעט שמניחים, אינם מניחים תפילין כשרים כדינא, נמצא דאין מקיימים מצות תפילין בעוונותינו הרבים . . על כן אני רואה לטוב לנסוע בקהילות הללו ולהרים קול, ולעוררם על מצות הנחת תפילין, ולהעביר נגד פניהם גודל התועלת שישיגו על ידי זה, ויתגבר בזה על מנדינו ולהחליש כוחם...

"ומצאתי בספר הקדוש סמ"ג (מ"ע ג') שבשנת ארבעת אלפים ותשע מאות ותשעים וחמש (והוא קרוב לשבע מאות שנים), נתרשלו במדינת ספרד ובשאר ארצות הגולה במצות הנחת תפילין, שלא הניחו כלל, והיתה סיבה טובה מן השמים להוכיח ע"ז. וז"ל שם: ובשנת תתקצ"ו (לאלף החמישי) היתה סיבה מן השמים להוכיח, והייתי בספרד להוכיחם, ואמץ ה' זרועותי ויט עלי חסדו, ותרגז הארץ, ותהי' לחרדות אלוקים, ועשו תשובות גדולות, וקיבלו (עליהם) אלפים ורבבות מצוות תפילין מזוזות וציצית, וכן בשאר ארצות הייתי אח"כ ונתקבלו דברי בכל המקומות. עכ"ל...

"ועתה, שבימינו ג"כ יש די והותר סיבה מן השמים ותרגז הארץ מתוקף הגלות שנתגברה עלינו, למה לא נעשה גם אנו כן...

"ובתשובת הריב"ש . . סי' קמו (באמצע התשובה) באזהרה לדקדק להניח תפילין כשרים, (כותב) וז"ל: "ואולי בשכר זאת ינצלו מאותן ענשי אלפי זהב, המטילים עליהם השרים תמיד"...

"ועתה אגלה בקשתי לפניו, נא לפעול אצל האדון טויבער ראש הקהל דקהילה גדולה דשם, ליתן לי רשות להחזיק [לתת] דרשה בית-הכנסת הגדול שם, ולעורר על מצוות תפילין ציצית ומזוזה...

כמו כן לפנינו, הקהילות הגדולות זה מאה שנים נתגדלו והורגלו בדברנים ודרשנים ומטיפים מאדערנים, ואנו רואים להיכן הגיעו ולאנה נתנהגו, ועתה דייקא טוב ולהועיל יהי', להתייצב לפניהם בתואר ותורה הישנה ובלשון הישנה, ולדבר דברים מעומקא דליבא. ובטח יפעל עליהם פעולה גדולה בלי ספק, וה' יהי' בעזרו כמו שהי' עם משה רבינו, לעורר את זיק האמונה אשר טמון בלב כל ישראל כפשוט...

"על כן, נא לצרף אתו את מר ליכטנבערג, ולבקש את מר טויבער שיתן לי רשות לזה, ואל יחשוב כי אדבר קשה כמו בפעם ראשון שדיברתי דברי חירופים1 נשבע אני לו שכל דיבורי יהיו מאהבה, ווערדע זעהר צארטליך רעדען אויף די הערצען דער צו הערער, ואדרבא אבקש אלף מחילות על אשר פגעתי אז בכבודם, וכעת אעיד עלי את השי"ת, שרק מאהבה - שבאמת אני אוהב את ישראל, אפילו אם בלי ידיעתו עבר על כל התורה כולה, הוא אח אהוב לי, כי גם הוא מזרע אברהם יצחק ויעקב, ווערדע מיט דער גרעסטע האך אכטונג רעדען.

"ידידי נ"י, לא יצחק עלי בבקשתי זאת, לדרוש שם בקהילה הגדולה, כי יהי' בזה קידוש השם הגדול אם ימלאו בקשתי . . ושאר הקהילות כשיראו שהקהילה הגדולה "נאווי מעסטא" כבדו אותי לדרוש, יכבדני גם-כן, ואוכל לפעול בדרשותי, לגייר ולהשיב רבים מעוון . . ואחר כך אסע אי"ה ממקום למקום להחזיר עטרה ליושנה.

"וזכות הגאונים הצדיקים הטמונים בכל מקמות הללו יהי' בעזרי, להחזירם למוטב, כי לפני הרעפארם, שטרעמונג היו שם קהילות כשרים עם רבנים גאונים צדיקים . . וסהדי בשמים כי כוונתי רק לשם שמים, כי איך לא אחוס על עצמינו ובשרינו, כולנו בני אברהם יצחק ויעקב, אשר יש במחוזות הללו אלפים ורבבות מישראל אשר לא ידעו בין ימינם לשמאלם, ובלתי ספק שיש להפיח רוח יהדות בקרבם...". עכ"ל אא"ז הי"ד.

ועי' עוד מה שכתב בזה בארוכה ב'אם הבנים שמחה' (ע' עו-עט), ומביא שם את "דברי הרמב"ם בהלכות ממרים (פ"ג ה"ג) שהבנים של הפורשים מן הציבור, כמו הקראים, דבניהם כבר נתגדלו שלא ברוח התורה, אינם בכלל ההרחקה, אדרבה מצוה לקרבם. עיי"ש. ע"כ דורנו זה ודאי דחביבים לגבי הקב"ה, ויתקרבו בעת הגאולה בב"א. וכן אנו איננו רשאים לרחקם, אדרבה, מחוייבים אנו לקרבם וכו'". וע"ש עוד בע' קעו, רמד-רמה.