ב'אגרות קודש' מכ"ק אדמו"ר זי"ע חכ"ו – שזכינו ובימים אלו הגיע לידינו – עמ' ע ישנו מענה לצא"ח באה"ק שכתבו שעורכים שיעורי תורה באחד הקיבוצים ומתחילה היתה הסכמה שתהיה מחיצה בים האנשים לנשים, ולבסוף התחרטו, ושאלו את הרבי כיצד לנהוג.

והרבי ענה להם: "הרי כותבים להנ"ל בפירוש שלדעתם שמקור הענין בהלכה ושאפילו מה'שומר הצעיר' דרשו זה וכו'. ועפ"ז תמי' הכי גדולה לשאלתם: לאחרי כ"ז איך אפשר שפתאום יתחרטו מהלכה וכו'."

היתר מיוחד ל"מדינה ההיא"

דעתו של הרבי בענין זה נמצא גם באגרת באנגלית מתאריך כ' חשון תשל"ט1:

"קיימת קבוצת נשים צעירות המעונינות ללמוד תורה. האם מותר לשתפן בשעורי הגברים, או האם יש לערוך שעורים נפרדים לנשים. במקרה האחרון, האם מותר לגברים ללמד?

[תשובה:] לאור התנאים והקשיים המיוחדים במדינה זו2 אני נוטה להקל ולאפשר לנשים להשתתף בשעורי גברים.

אך בכדי להדגיש שהיתר זה הינו יוצא מן הכלל עקב הנסיבות המקילות, ובכדי לקיים את הדין, יש לעשות זאת בשני תנאים. א) יש ללמד בשעורים מעורבים אלה נושאים שחלים גם על נשים… ב) יש לסדר ישיבה נפרדת לנשים וגברים. דבר זה ימנע מגע אישי נוסף כגון: ריקודים מעורבים וכו'…

ברצוני להדגיש שוב שה'היתר' הנ"ל ללמודים מעורבים מבוסס על נסיבות מקילות מיוחדות הקיימות במדינה זו, בהעדר דרך אחרת להצילם מהתבוללות ונשואי תערובת. בשום אופן אין זה מהווה תקדים למדינות אחרות שתנאים אלו אינם שוררים שם. אין להסתמך על היתר זה אף באותה המדינה, במדה והתנאים ישתפרו."

לאחרונה נתפרסמה אגרת זו בשלימותה ובשם הנמען בעיתון 'כפר חב"ד'3, מתוך העתק המזכירות שבאוסף מינדל4. בהמשך לזה נדפס ב'כפר חב"ד' שם עוד אגרת מחנוכה תשל"ט, ושם מוסיף הרבי: "אחת הסיבות לכך שתמכתי בגישה פחות מחמירה לגבי צירוף נשים לקבוצת הלימוד, תחת התנאים שצוינו במכתבי הקודם, היתה השיקול שהדבר יפעל במידה מסוימת נגד התפשטות נשואי התערובת, תופעה שנהייתה חמורה במיוחד במצב המיוחד במדינה ההיא, ואשר לעתים קרובות מסבכת את היציאה משם"5.

הרי לנו דעתו המחמירה של הרבי שבכל שיעור תורה חייב להיות מחיצה המפרידה בין אנשים לנשים, ויוצא מן הכלל היו שיעורי תורה במדינה ההיא6.

המקור בגמרא למחיצה המפרידה

מקור חיוב המחיצה וההפרדה בין אנשים לנשים הוא במשנה סוכה נא, א: במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים, ומתקנין שם תיקון גדול. ובגמ' שם ב (ובפרש"י שם)7: מאי תיקון גדול? אמר רבי אלעזר: כאותה ששנינו, חל[ו]קה היתה בראשונה (ולא היו זיזין יוצאין מן הכתלים) והקיפוה גזוזטרא (נתנו זיזין בכתלי[ה] בולטין מן הכותל סביב סביב, וכל שנה מסדרין שם גזוזטראות…, כדי שיהו נשים עומדות שם בשמחת בית השואבה ורואות, וזהו תיקון גדול דקתני מתניתין שמתקנין בכל שנה), והתקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה.

תנו רבנן: בראשונה היו נשים מבפנים (בעזרת נשים) ואנשים מבחוץ (ברחבה של הר הבית ובחיל), ו[עדין] היו באים לידי קלות ראש8, התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים. ועדיין היו באין לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה.

היכי עביד הכי (שהוסיפו ושינו כלום על בנין שלמה)? והכתיב (גבי דוד המלך, כשצוה את שלמה על מדת הבית ובניינו)9 הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל (כל מלאכת התבנית שהודיעו הקדוש ברוך הוא על ידי גד החוזה ונתן הנביא)!

אמר רב: קרא אשכח[ה]ו (שצריך להבדיל אנשים מנשים, ולעשות גדר בישראל שלא יבאו לידי קלקול) ודרוש10, וספדה הארץ (ומתנבא לעתיד שיספדו על משיח בן יוסף שנהרג במלחמת גוג ומגוג) משפחות משפחות לבד, משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד (שאפילו בשעת הצער צריך להבדיל אנשים מנשים). אמרו: והלא דברים קל וחומר. ומה לעתיד לבא שעוסקין11 בהספד (באותה שעה, והמצטער אינו מיקל ראשו מהר) ואין יצר הרע שולט בהם (כדקאמר קרא12 והסירותי את לב האבן, ולקמן אמר שהקדוש ברוך הוא שוחטו כו'), אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין בשמחה (וקרובה לקלות ראש) ויצר הרע שולט בהם (עכשיו, לא כל שכן) על אחת כמה וכמה.

דברי הגמרא הנ"ל הם המקור לחיוב מחיצה המפרידה בין אנשים לנשים. ובשו"ת 'אגרות משה'13 מוכיח מכאן שזה דינא דאורייתא, מדמתרץ הגמרא "קרא אשכחו ודרוש", "ופשוט שכוונת התירוץ שלכן הוא כמפורש שצריך לעשות הזיזין והגזוזטרא, ולא הוצרך להאמר זה ע"י גד החוזה ונתן הנביא… ואם היה זה רק איסור דרבנן לא היה שייך למימר שהוא ממילא בכלל הכל בכתב, כיון שא"צ זה מדאורייתא…". ולכאורה זה חידוש, ובפרט שלא הוזכר ברמב"ם ובשו"ע14.

גדר חיוב המחיצה בקבוץ

ובשו"ת 'אגרות משה'15 מביא שהיה "מקום לומר שרק במקדש היה אסור מדאורייתא משום דין יראה דומקדשי תיראו16, שאם הוא בקלות ראש אינו ביראה…", "אבל מוכרחין קצת לומר שדין זה הוא מדאורייתא בכל מקום קבוץ, שהרי ההספד שלעתיד שלמדין משם לא מצאנו בו שיהיה במקדש, ואם שם לא נאסר מדאורייתא אלא לצניעות בעלמא איך שייך למילף מזה איסור דאורייתא למקדש? אלא משמע שהוא איסור בכל מקום שצריכין להקבץ בו אנשים ונשים שאסורין להיות בלא הבדלת מחיצה ביניהם, כדי שלא יבואו לידי קלות ראש…"17.

וממשיך שם ב'אגרות משה': "ובלא צורך קבוץ אף במקדש מותר, שהרי חנה התפללה סמוך לעלי הכהן18, וכהא דדחקה ונכנסה בקידושין דף נ"ב19 ותוספות שם20 [ד]מותרות נשים ליכנס בעזרה גם בלא דוחק עיין שם, אף שנמצאים שם הרבה אנשים. אבל במקום שצריכין להתקבץ כהא דשמחת בית השואבה, וכהא דיתקבצו להספיד לעתיד, הרי הוא דין מדאורייתא שצריך מחיצה להבדיל ביניהם…"21.

ויל"ע מה הכוונה ב"מקום שצריכין להקבץ… צורך קבוץ…", למה נקרא הספד ושמחת בית השואבה חיוב וצורך להקבץ?22 ואולי כוונתו שכל קבוץ שאינו מקרי אלא שהתקבצו כדי לעשות דבר ביחד, וכולם מסתכלים ומתכוונים למקום אחד הרי כוונתם המשותפת נותן להם גדר של קבוץ, ואסור שתהיה קבוץ ותערובת של אנשים ונשים. משא"כ במקרה כמו חנה שהתפללה בבית המקדש ליד עלי הכהן, הרי פגישתם אינו אלא מקרי ועל כן אין מחשיבים את זה כקבוץ שצריך מחיצה.

והנה במק"א23 מוסיף ה'אגרות משה' לדון: "ובמקום קבוץ לדברי הרשות ואף בחתונות מסופקני אם יש האיסור זה באופן שליכא חשש יחוד ויותר נוטה שליכא לאיסור זה24 דהא אשכחן באכילת הפסח שהיו אוכלין האנשים והנשים בבית אחד… ואם יעשו מחיצה ביניהם הרי יחשבו כשתי חבורות…", ואינו מובן למה קבוץ לדברי הרשות אינו מקרי "קבוץ"? ובדוחק י"ל שכיון שלא התאספו אלא לדבר הרשות אין כוונתם המשותפת מצרף אותם25, ונשארים בגדר של יחידים שאינם חייבים במחיצה.

ועצ"ע למה אכילת קרבן פסח וחתונות, שהם ודאי דברים שבקדושה, למה אין צריך מחיצה? ובדוחק י"ל חידוש גדול שאכילה מעצם מהותו אינו נחשב לענין זה לדבר שבקדושה, אפילו במקרה כמו אכילת קרבן פסח שמברכים עליו26, ואין מחלקין בין אכילה לאכילה. והרי ברור שה'אגרות משה' התיר רק ישיבה מעורבת לסעודת החתונה, אבל לא התיר ריקודים מעורבים27.

חיוב מחיצה בדברים שבאקראי

והנה כעבור שנים המשיך ה'אגרות משה' לדון ב"אם צריך מחיצה לחוץ רק בפני מעט נשים", וכדאי להעתיק דבריו28:

"שאלת אם צריך מחיצה לחצוץ רק בפני אשה אחת או שתים. שהנה באג"מ ח"א א"ח סימן ל"ט בסופו, הבאתי ראיה מקידושין נ"ב ע"ב תוד"ה וכי אשה בעזרה מנין, שאין חיוב מחיצה להפסיק לפני כמה נשים בלבד. וצריך לבאר עד כמה נשים אין צריך מחיצה. כגון בבית אבל, או בבית מדרש שמתפללים שם בימי חול ובמנחה בשבת, שאין שם מחיצה, האם מותר להניח שכמה נשים יכנסו וישבו בסוף החדר. והנה בכל הדורות נהגו שלפעמים היתה נכנסת אשה ענייה לבית המדרש לקבל צדקה, או אבלה לומר קדיש29, וההלכה למעשה בעניין זה צריכה עיון ותלויה בהרבה עניינים. ומכל מקום נראה שבבית מדרש שבכל שבת תרצה אפילו אשה אחת לבוא למנחה בקביעות, שאין להקל להתפלל בלא מחיצה, ורק באקראי אפשר להתיר. ואפשר להתיר, באקראי, רק עד ב' נשים ולא יותר. והנה יש ראיה, כעין שהזכרת, שלדינא אפשר להניח לאשה אחת להכנס לבית המדרש, מן הדין בשולחן ערוך או"ח סי' רפ"ב סעיף ג' דאשה עולה למנין שבעה קרואים".

והנה יש כאן לכאורה הסבר חדש לדבריו שם בח"א (שנעתקו לעיל) ש"בלא צורך קבוץ אף במקדש מותר", שעיקר ההיתר הוא כיון שזה נחשב לדבר שבאקראי30, ועוד הוסיף לחדש ולומר שאפילו בקבוץ לדבר מצוה אם הוא דבר שבאקראי כמו "אשה ענייה לבית המדרש לקבל צדקה, או אבלה לומר קדיש" הרי זה מותר גם בלי מחיצה, כיון שזה אינו דבר קבוע31, וגם: עצם העובדא שהיא לבד מוסיף באקראיותו של הדבר.

ועפ"ז אולי יובן יותר למה הוא נוטה להתיר "במקום קבוץ לדברי הרשות", שנתקשינו לעיל למה עובדת היותו דבר שברשות מוריד מחיוב המחיצה. וע"פ הנ"ל י"ל שכל קבוץ שאינו אלא לדבר הרשות אינו נחשב אלא דבר שבאקראי, וכמו כל כנסיה שאינה לשם שמים אין סופה להתקיים32.

ויש להוסיף ולבאר ע"פ יסוד זה מנהג תמוה לכאורה: לדידן שמחייבים להעמיד מחיצה גם בחתונות33, למה אין מחיצה גם בשעת החופה34. וי"ל שכיון שלפי מנהגינו35 עושים את החופה בדרך כלל ברחוב תחת השמים, א"כ הרי זה נחשב כקבוץ אקראי שאינו חייב במחיצה.

תוספת ביאור בגדר חיוב המחיצה

ולכאורה כל הנ"ל עדיין צריך לביאור: הרי חיוב המחיצה בא כדי להסיר מכשול, א"כ מהו הסברא להגיד שבלא צורך קבוץ ודברים שבאקראי אינם צריכים מחיצה? והרי לנו פרדוקס: רק כשמתאספים לדבר מצוה צריך מחיצה שלא יבואו לקלות ראש, משא"כ כשמתקבצים לדבר הרשות!

וי"ל שע"פ שיטת ה'אגרות משה' בגדר חיוב המחיצה זה מובן מאד. הוא מבאר36: "…ודאי אסור להסתכל באשה אפילו במקומות שדרכן להיות מגולות כשמתכוין לראותה… וזה אסור בכל מקום אפילו ברחובות, ויש חיוב על כל אדם להביט כפי האפשר למטה כשהולך בשוק… וכן כשבאה אשה לשאול להרב שאלה בעניני איסור והיתר מחוייב להשתדל שלא להביט בפניה כדי שלא יבא ליהנות ח"ו מהראיה, וכן בכל מקום שפוגע בנשים. אבל לא בשביל זה הוא ענין חיוב המחיצה בבהכ"נ ובכל מקום שמתאספים שמחוייבין לעשות מחיצה בין אנשים לנשים, כי בשביל איסור ההסתכלות הוא כמו בכל מקום שהוא דין על האנשים שלא יסתכלו בהן כמו ברחובות ואם יש מי שיעבור ויסתכל בכוונה לראות ליהנות אין אנו אחראין להם… והטעם פשוט דזה לא ניכר לאחרים. ורק בשביל קלות ראש הוא חיוב המחיצה שזה ניכר לאחרים ובאין ממילא גם הם לקלות ראש ולידי הרהור ח"ו…", הרי לנו שכל חיוב המחיצה אינו נוגע לאיסור הסתכלות כלל, וגם אין זה נוגע לכללות דיני מחיצה שבנוגע לשבת וטומאה37, והרי זה חידוש דין שישנם מקומות ומצבים מיוחדים של התקבצות אנשים ונשים שצריך שלא יהיה מצב שעלול להביא לידי קלות ראש. ומסתבר שהוא חיוב מיוחד בקשר לקדושת המקום והמעמד, ע"ד החיוב של 'ומקדשי תיראו'38 שהוא מורא מקדש ומורא ביהכ"נ39.

ועדיין צע"ג בכ"ז.

"מחיצה שעושין בשעת הדרשה"

והנה דברי הרבי לעיל ברור מללו שצריך מחיצה המבדלת כשמעבירים שיעורי תורה לאנשים ונשים ביחד. וכבר העירו עד"ז משו"ע אדה"ז סי' שטו ס"ג: "מחיצה שעושין בשעת הדרשה להפסיק בין אנשים לנשים".

והעירני ידידי הרב נחום שי' גרינוואלד40 שלכאורה יש להביא ראיה שלא כן היה מנהג האמוראים.

נאמר בגמרא קידושין פא, א (ובפרש"י שם): אביי דייר גולפי (מקום קבוצת אנשים ונשים או לדרשה או לחופה, היה מסדר קנקנים של חרס הרבה ביניהם שאם יבא זה אצל זה יקשקשו וישמע קול. רש"י). רבא דייר (שורות שורות) קנה (מסדר קנים שהעובר עליהן קולם נשמע). אמר אבין: סקבא דשתא – ריגלא (ריעוע של ימות השנה ליחוד ולעבירה ימות הרגל, שיש קבוצות אנשים ונשים לשמוע דרשה ונותנים41 ונושאים זה עם זה).

הרי משמע מכאן שלא היתה מחיצה מבדלת בין האנשים לנשים.

ויש להעיר ממה שהיה נהוג בפני כ"ק אדמו"ר זי"ע בכינוסי צבאות ה' ב-770, שרק בשעת התפילה הרימו וילון המפסיק, והורידו אותו לפני ואחרי התפילה, למרות שעם הילדים היו גם מדריכים ומדריכות ועוד אנשים ונשים.

האם התיר הרבי שיעורים מעורבים?

וע"פ כל הנ"ל יש לעיין, לאחרי שלדעת הרבי אין מקום להתיר שיעורים מעורבים לאנשים ונשים ביחד, וההיתר ל"מדינה ההיא" היה בזמן ומקום מיוחד, א"כ מאיפה ההיתר שבו נוהגים שלוחי המלך בכל מדינה ומדינה לארגן שיעורי תורה בלי מחיצות?

ומצאתי בשו"ת 'אגרות משה'42 שהתיר את זה גם במדינות ההרווחה, בדומה לנימוקיו של הרבי בנוגע ל"מדינה ההיא". וז"ל: "…הנני מאשר… שמותר… להזמין ציבור אנשים לדרשות על ענייני תורה ומוסר, כדי לקרבם לתורה ולמצוות, אע"פ שאי אפשר לסדר שתהיה מחיצה מפרידה בין האנשים לנשים, משום מה שכת"ר אמר שיש חשש שיסרבו לבוא אם נצריכם להיות נפרדים ע"י מחיצה. ואף על פי שלדינא צריך שתהיה מחיצה… מ"מ כיוון שכאן אין אפשרות אחרת, אין למנוע מלהשפיע עליהם כדי לקרבם לתורה ולמצוות מחמת חסרון מחיצה, אם אך אין זה בשעת תפילה".

ואבקש מקוראי שיאירו ויעירו בהנ"ל, והאם ישנם בזה עוד הוראות בזה בעל-פה או בכתב מאת כ"ק אדמו"ר זי"ע בזה.