תוס' בב"ב דף ב' ע"ב ד"ה נפל שאני כתבו, דהביאור בתי' הגמ' היא כיון שהורגלו לעשות דבר הצנע בחצר ולא למדו ליזהר זה מזה, ולהכי חייב לבנות כותל החצר שנפלה - וצ"ב בתירוצם דמה בכך שהורגלו בכך הא סו"ס הא קיי"ל דהיזק ראי' לאו שמי' היזק ואיזה מחייב מחייבו לבנות.

והנראה עפי"ד הנתיבות בסי' קנ"ה [אות ח"י] שהקשה על כל ההרחקות שחייבו חכז"ל בפרק לא יחפור תיפוק ליה מטעם ממון המזיק, וכן הסוגיא דחרדל דמרחיקין הדבורים מהחרדל ותיפוק ליה מטעם ממון המזיק כמו שור המזיק? ומוכרח מזה דהחיוב של הד' אבות נזיקין הוא רק כשאפשר להחזיקו ברשותו ולשמור שלא יזיק בזה חחיביה התורה בשמירת ממונו, ואם לא שמרו כראוי חייב בתשלומין, אבל הני דפ' לא יחפור אם נחייביה לשלם בשביל ההיזק יתבטל תשמיש זה מרשותו, כיון שאם ישתמש בזה חייב לשלם. ובביטול רשותו לא חייביה התורה, והיינו דבממון המזיק הפי' הוא דממונו מזיק "חוץ מרשותו" ובזה חייביה רחמנא, משא"כ אם הוא משתמש ברשותו ומזה נסתעף היזק בה א"א לחייבו, דזה נקרא ביטול רשותו שמבטלו מלהתשמש ברשותו - וכעי"ז עי' בברכ"ש סי' יד בשם הגר"ח דעיקר חיוב התורה של שמירת ממונו או גופו הוא רק אם עושה מעשה פשיעה ליכנס לרשות חבירו, אבל גבי אילן ובור אין לו דין של נכנס לרשות חבירו.

ולפי"ז יל"פ דברי התוס' דכוונתם היא, דכיון שהורגלו לעשות דברים צנועים בחצר כיון שהיה הכותל קיים, ועכשיו שנפל הכותל יצטרך ליכנס לביתו, ונמצא שמונעים ממנו תשמיש חצירו. דאם ליכא כותל מלכתחילה נמצא שמעולם לא הורגל לעשות תשמיש צנוע שם, ולא חשיב שמבטל תשמישו ובזה ליכא חיוב לבנות כותל, משא"כ בהורגל לזה חשיב כתשמיש חצירו, ולכן בנפל חייב לבנותו.