שבת לה, א: "הרוצה לידע שיעורו של ר' נחמיה ("כדי שיהלך אדם משתשקע החמה חצי מיל"), יניח חמה בראש הכרמל, וירד ויטבול בים ויעלה, וזהו שיעורו של ר' נחמיה". ובתוס': "פי' בקונטרס, ובתוך כדי שירד ויעלה הוי לילה, וקשה, דלא הוי ליה למינקט סימנא דטבילה אי לאו דאתא לאשמועינן דטבילה מעליא היא, ובירושלמי משמע בפ"א דברכות דמשיעלה מתחיל בין השמשות, והשתא קמ"ל דשפיר טבל ועלה לו הערב שמש" עיי"ש ובמהרש"ל ומהרש"א, ובגליוני הש"ס למהר"י ענגיל ז"ל: "כתוב בגליון רש"ל (תוס' ישנים): וקשה לרשב"א, דלפי זה לא היה לו להזכיר עליה אלא כשירד ויטבול ותו לא עכ"ל, ונראה דמכאן באמת ראיה גדולה לסברת ה"כסף משנה" פ"ו מהל' אבות הטומאות הט"ז, שאין הטמא נטהר אלא בעלייתו מן המקוה, לא בעודו בתוך המקוה עכ"ל, ולפי זה בדקדוק נקט כאן "ויעלה" דהעליה היא מן הטהרה עצמה, ואחר כך הוא דצריך להיות "הערב שמש", ואם כן אחר העליה הוא דצריך להתחיל בין השמשות, ודו"ק כי היא ראיה מפורשת לסברת ה"כסף משנה" דכמו זר נחשבת לכאורה".

גם ב"דובב מישרים" בהערותיו למס' שבת ("זכר שלמה" ירושלים תשמ"ג), תירץ כן את קושיית התוס' ישנים הנ"ל: "ולפי דברי הכ"מ בפ"ו מהל' אבות הטומאה דטמא אינו נטהר אלא בעלייתו מן המים, שפיר ניחא דגם עליה מן המים היא בכלל טבילה, וצריכה להיות קודם הערב שמש". גם בשו"ת "שם משמעון" (מהדו"ק יו"ד סי' יח) צויין ב"אגרות קודש" חי"ד ע' ס, הובא דיוק זה בשם הגאון המהרש"ם ז"ל [ועי' במה שהשיג הגהמ"ח שם ע"ז "דהא שם איירי שיהיה טהור גמור אף לאכול בתרומה ע"י הערב שמש שאח"כ, ולענין זה ודאי מסתבר דבעינן שיעלה מהמים תחילה, דכל זמן שלא עלה מהמים לא מקרי שבא השמש עליו והוא טבול יום" עיי"ש, ולכאורה דוחק הוא].

וכבר כתב כן ה"בית יצחק", יו"ד ח"ב סי' לח, לתרץ את קושיית התוס' ישנים לפי הכס"מ, ועל דרך זה ראיתי ב"חמדת ישראל" ס' סע"א ובהערות הג"ר ירוחם ליינער ז"ל על הרמב"ם, מהא דאמרינן בפסחים לה, א: "טבל ועלה אוכל במעשר", עיי"ש, ועיין גם ב"מקור ברוך" ח"א סוף סי' לט. ועיין ב"פרי יצחק" ח"ב סי' לה שתמה על הכס"מ מה ראה בלשון התוספתא "בעלייתו נטהר" יותר ממה שכתוב בכל דוכתא "טבל ועלה" וכיו"ב, ולפי גדולי האחרונים הנ"ל, אמת כן הוא שראיית הכס"מ היא מלשון זה בכל מקום. אלא שעדיין צ"ע לשון הכס"מ "ונראה מתוך דבריהם (של התו"כ והתוספתא)". שמשמע שבנה חידושו על לשון התוספתא והתו"כ הנ"ל דוקא, וצ"ע.

וב"אור שמח", הל' מטמאי משכב ומושב פי"ב ה"ב, דייק כן בלשון הרמב"ם פי"ג מהל' איסורי ביאה הי"א: "לפיכך צריך רבו לתקפו במים עד שיעלה" עיי"ש, אולם מלשון הטור והשו"ע דקדק דגמר הטבילה הוא בעודו במים עיי"ש, ולכאורה השו"ע לשיטתו היה צריך לכתוב כהרמב"ם, וצע"ק.

ופלא הדבר, שדוקא מהאי סוגיא דילן הוכיח ה"אבני נזר", חו"מ סי' עב, שלא כדברי ה"כסף משנה" הנ"ל, שאם כסברת ה"כסף משנה" למה לא יצטרך "הערב שמש" שנית, שהרי טבל ביום והעליה לא היתה אלא בלילה, [ועיין בתשובת ה"כוכב מיעקב", ח"א סי' פז, אל ה"בית יצחק", ראיה מפורשת לדעת ה"כסף משנה" מהר"ן בנדרים טו, ב, שכתב שבהנאת הגוף בהדי מצוה לא אמרינן "מצות לאו ליהנות ניתנו", וראיה ממודר הנאה ממעיין שאינו טובל בימות החמה, וקשה דמאי ראיה, דלמא התם משום שנהנה אחר עשיית המצוה בעודו במים, כמוש"כ ה"שער המלך" הל' לולב פ"ח ה"א, אלא על כרחך כה"כסף משנה", דלא נטהר עד שעלה מן המים, והעליה היא חלק מהמצוה, ובעליה אין דרך לשהות], ואכן ממה שהרשב"א, לפי גירסת המהרש"ל, לא אבה בתירוץ האחרונים הנ"ל, הרי מוכחת לכאורה דעתו שאין אומרים כסברת ה"כסף משנה" הנ"ל.

וכבר כתבו ושקלו וטרו בדברי ה"כסף משנה" אלו, ב"שערי דעה" ח"א סי' ע"ה, רש"ש לנדרים עו, א, "חלקת יעקב" ח"ב קונטרס ההערות סי' כ, "אמרי אמת" במכתבי תורה שלו סי' קח, "חמדת ישראל" לבעל כל"ח סי' עא, "זרע אברהם" להר"א לופטביר ז"ל סי' עה, "פרדס יוסף" ויקרא קעג, א, "יד סופר" סי' מ ובהערות בנו גאב"ד ערלוי שליט"א ועוד.

ב

והנה בעיקר דברי ה"כסף משנה" הרי צע"ג, דהנה ז"ל הרמב"ם בפ"ו מהל' אבות הטומאות הט"ז: "הנוגע באב מאבות הטומאות המושלך בתוך המקוה, כגון נבילה או שרץ או משכב שהוא במקוה, ונגע בו, הרי זה טמא, שנאמר: "אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור ונוגע בנבלתם יטמא" אפילו כשהן בתוך המקוה מטמאין, וכשיעלה מן המקוה זה הנוגע יטהר" ע"כ, וע"ז כתב ה"כסף משנה": "הנוגע כו' בתו"כ פר' שמיני. וכן זב כו' בתוספתא דמכשירין פרק שני, ונראה מתוך דבריהם שהטעם מפני שאין הטמא נטהר אלא בעלייתו מהמקוה לא בעודו בתוך המקוה", ולכאורה הלא בתוספתא דמכשירין ובתו"כ שם מיירי בנוגע אב הטומאה בתוך המים שעל זה אמרו שנטהר בעלייתו, ומהיכי תיתי לחדש זאת בטבילת כל מי שנטהר מטומאה, שמא הלכה מיוחדת היא רק בכהאי גוונא.

ואכן ב"סדר טהרות" להגה"ק מראדזין ז"ל, כלים יד, א, כתב כן בפשיטות שהתוספתא לא מיירי אלא בכה"ג שנגע בטומאה בתוך המים, עיי"ש שתמה באמת על הכס"מ מנלן חידושו. גם ב"פרי יצחק" שם ראיתי שנחית להאי דיוקא.

שוב ראיתי הערה זו גם בספר שו"ת "שם משמעון" הנ"ל, שכתב משום כך כי "לולא דברי הכ"מ היה נ"ל שמעולם לא עלה על דעת הרמב"ם כו' שטמא בעלמא לא יהיה נטהר בהטבילה עד שיעלה, דמלבד מה שהוא נגד השכל והסברא כו' הו"ל להזכיר זאת במס' מקואות ובהל' מקואות כו' ובאמת משמע שם בדוכתי טובא עוד להיפך כו'" עיי"ש, ולכאורה נראה שרבינו ב"אגרות קודש" שם הסכים לו שכתב וזל"ק: "וכן מקום אתי להעיר, אשר עצם הסברא האמורה שהטהרה היא דוקא ביציאתו מן המקוה, חידוש גדול הוא וגם תמוה הוא, ולולא שהכסף משנה אמרה, יש להעיר ע"ז ומכמה צדדים, וכמו שהאריך בזה גם בספר שם משמעון מהדו"ק להר"ש פאלאק (סטמור תרצ"ב) חיו"ד סי"ח", ולכאורה הדבר צע"ג.

ואולם ראינו לרבותינו גדולי האחרונים ז"ל הנ"ל, שהבינו כן בפשיטות שבכל טבילה כן הוא שאין הטהרה אלא בעלייתו מן המים, ולכאורה האי אין זה אלא חידוש בנוגע בטומאה בתוך המים וצ"ע, ומצוה ליישב דבריהם. ולהעיר גם שכ"ק אדמו"ר בלקו"ש ציין בכ"מ לדברי הכס"מ בפשיטות.

ג

והנלע"ד דהנה בעיקר דין התו"כ והתוספתא דמכשירין הנ"ל שהנוגע בנבילה בתוך המים אינו נטהר אלא בעלייתו, הנה בירושלמי פסחים פ"ו ה"א ותענית פ"ב ה"ב מפורש לא כן, והעיר בזה ה"חלקת יואב" ח"ב קיד, ב, וז"ל הירושלמי שם: "כך אם היה השרץ בידו של אדם אפילו טובל במי שילוח או במי בראשית אין לו טהרה, השליכו מידו, מיד הוא טהור" ומבואר שבעודו מים הוא נטהר כשמשליך השרץ בידו, ועי' ב"קול תורה" (פאביניץ תרפ"ו) סי' כט, בדברי הגאון רבי שלמה זאב פצנובסקי זצ"ל מלאדז' שהביא מה ששמע ממורו הגאון ר' יהושע מקוטנא ז"ל לפרש את דברי ה"תורת כהנים" שצויין בכס"מ שם, שהלל עם ר' יוסי הגלילי חלוקים בשאלה זו אם כשמשליך הטומאה מידו כבר הוא נטהר או שצריך לעלות מן המים עיי"ש.

ומעתה הרי פשוט, שמסברא הרי ברור שאם השרץ אינו בידו, והוא טובל במי המקוה, אין סיבה שלא ייטהר, ובדיוק אמרו "טובל ושרץ בידו" שלא עלתה לו טבילה, אבל כשאינו בידו למה לא ייטהר, והלא זו היא באמת דעת הירושלמי, וכנ"ל גם דעת דיעה אחת בתו"כ, ואם כן כשהתוספתא במכשירין, והרמב"ם שהביאו להלכה, נקטו שנטהר בעלייתו דוקא, הרי מסתבר שזהו מה שרצו לומר, לאפוקי מהדיעה הנ"ל, שאין זה מספיק במה שמשליכו בידו, אלא צריך שיעלה מן המים, ובע"כ שכן הוא בכל הטבילות, שהרי אין כלל סברא לחלק בזה, ושפיר איפוא דקדק הכס"מ, והאחרונים בעקבותיו, שבכל טהרה מטומאה כך הוא שרק על ידי עלייתו מן המים הוא נטהר.

ד

אלא שגוף הדבר צריך ביאור, מה באמת סברא היא זאת, שהטהרה לא תבוא רק לאחר עלייתו מן המקוה, וכבר תמה ה"אבני נזר" שם "תימה גדולה": הרי קרא קאמר "ורחץ במים" הרחיצה היא המטהרת ולא העליה מן המים?

ולכאורה היה נראה לפרש דברי ה"כסף משנה", שאין הכי נמי, שאין זה שעלייתו מן המים היא המטהרת, וגם לא שהעליה מן המקוה היא המשך הטהרה, כי אם גדר הדבר היא, שכל זמן שהוא במים הרי נמשכת מעשה הטבילה, ואין מעשה הטבילה נגמרת אלא כשיצא משהו מן המים, והיציאה והעליה מן המים אינה אלא אות שמעשה הטבילה והטהרה נגמר, אבל באמת הטבילה עצמה היא המטהרת, וממילא לא קשה קושיית ה"אבני נזר" הנ"ל, שבאמת הרחיצה היא שמטהרת, אלא שכל זמן שלא עלה מן המים נמשך מעשה הרחיצה ואינה נגמרת רק כאשר יוצא מן המים.

ולפי זה גם לא יקשה קושיית ה"פרי יצחק" שם מהר"ן בנדרים עו, ב: "אמרו לו לר' אליעזר ומה מקוה כו', ובר"ן: "ואינו מציל את הטהורים שאם טבל בעודו טהור לא מהניא ליה טבילה שלא יבואו לידי טומאה אם יגע אחר כך בשרץ, דאדרבה דרשינן מהנוגע בנבלתה יטמא הלל אומר אפילו הוא בתוך המים" עיי"ש, ואי נימא כמ"ש הכס"מ, אם כן מאי ראיה היא זו דלעולם אם טבל ועלה כדין מהניא ליה שאם יגע אחר כך בשרץ שלא יטמא, אולם מה שאמרו אפילו הוא בתוך המים היינו משום דבעודו במים לא מקרי טבילה, דעדיין הוא טמא וכו'", ועייג"כ ב"מקור ברוך" שם, ולפי משנ"ת הרי גם לפי ה"כסף משנה" אין הפירוש שבעודו במים עדיין "טמא" הוא, שבאמת לומר עליו "טמא" אי אפשר לאחר שכבר טבל במים, ומ"מ אין עליו שם טהור, עד שתיגמר מעשה הטבילה, שהיא בעלייתו מן המים.

ואולם מסגנון דבריהם של רבותינו הגדולים ז"ל "שהעליה עצמה היא מן הטהרה", "דגם עליה מן המים היא בכלל טבילה" נראה שפירשו את ה"כסף משנה" כפשוטם, שהטהרה היא על ידי עלייתו מן המים. גם מזה שחקרו אחרונים אם צריך להיות כל גופו מן המים או לא [עי' "חלקת יואב" שם ו"פרדס יוסף" שם].

ה

ואולי י"ל בביאור הדבר ע"פ מה שכתב ה"ראשית בכורים" לבכורות (דף יט מדפי הספר בהערה) על דברי ה"כסף משנה": "ויש ליתן שבח בזה, עפ"י מה שאמר כ"ק אדמו"ר הגה"ק שר התורה זצלל"ה בעל "אבני נזר" בענין טבילה, דאדם שהוא בריה ביבשה אין לו חיות בים, על כן כשיורד למים הוא מקום ביטול חיותו, וכשעולה מקבל חיות חדש, עכתוד"ק ז"ל", ולענ"ד הדברים מבוססים על מה שכתב רבינו הגדול אדמו"ר הזקן זי"ע בסידורו ב"כוונת המקוה מהבעש"ט ז"ל" בסופו: "והנה בתחילת הבריאה היו המים מסבבים כל הארץ, והארץ היתה מובלעת בתוך הים, עד שאמר יקוו המים כו' ותראה היבשה כו', וכך למעלה עלמא דאתגליא היה מובלע ובלול תחילה בעלמא דאתכסיא שנקרא בחינת ים כו', ולהיות כן כאשר האדם שהוא מעלמא דאתגליא מן האדמה כו' יטבול במי המקווה שהן עלמא דאתכסיא יהיה בזה גם התכללות עלמא דאתגליא בעלמא דאתכסיא וכו' ואמנם אין זה מועיל להיות התכללות למעלה על ידי זה כי אם בבחינת הביטול דוקא דהיינו כאשר יבטל האדם את עצמו מכל וכל בהיותו טובל במקוה וכו' וזהו הטעם דטבילת המקוה בכלל ואותיות ביטול האותיות טבילה אלא שנתחלף הוי"ו בה"א בלבד וד"ל". ואמנם נכתבו הדברים בלשון החסידות והקבלה, אך ברור שבכתבו שזהו הטעם דטבילת המקוה, הרי כך הם הדברים גם בפשוטם, שענין הטבילה היא התבטלות האדם מכל וכל, בהיותו מצד עצמו קשור ליבשה, ובמים מאבד חיותו, והוא ביטול גמור מכל וכל, וכאשר עולה מן המים אזי מקבל חיות חדש ושינוי מוחלט בעצם מהותו.

ועי' בריב"ש סי' רצד: "ודרשו עוד מדכתיב כל גופו עולה בהן, ר"ל בטל בהן, מלשון תעלה באחד ומאה" ועי' בשו"ת "בנין דוד" סימן ה שכתב שלפי הריב"ש שהוא משום ביטול, ע"כ הוא שלא כדעת הכס"מ הנ"ל, עיי"ש, אבל לפי דברי ה"אבני נזר" הנ"ל שהם קילורין לעינים, הרי אין בזה סתירה, והרי עיקר הטבילה בא לשנות את המציאות מטמא לטהור, וזהו על ידי ההתבטלות במים והעליה כמציאות חדשה, וכנ"ל.