בב"ק (ד, ב): תני רב אושעיא שלשה עשר אבות נזיקין, שומר חינם והשואל נושא שכר והשוכר נזק צער וריפוי שבת ובושת וארבעה דמתני', (ומקשה:) ותנא דידן מ"ט לא תני הני, בשלמא לשמואל (שמבעה פירושו "שן") בנזקי ממון קמיירי, בנזקי גופו לא קמיירי, אלא לרב (שמבעה פירושו "אדם"), ליתני וכו', ולרב אושעיא כו' תרי גווני אדם, תנא אדם דאזיק אדם ותני אדם דאזיק שור. ע"כ.

ומפרש רש"י (ד"ה תנא) וז"ל: תנא אדם דאזיק שור - כלומר נזקי ממון, דהא מבעה דומיא דבור קתני, וביער לא מיירי בנזקי אדם, דרחמנא פטרי' לגמרי, כדתניא לקמן (נג, ב) שור ולא אדם חמור ולא כלים וכו'. עכ"ל.

והקשו המפרשים, דהרי מפורש לקמן (כח, ב) דכל פטור אדם בבור הוא רק אם מת האדם בבור. אבל אם הוזק האדם, חייבים גם בבור, והמשנה הרי איירי בנזקין, (ראה תוד"ה למעוטי לקמן (ה, א) "בקטלא לא מיירי"), א"כ בבור דמתני' כלול גם אדם שהוזק בו, א"כ איך כותב רש"י שבור לא מיירי בנזקי אדם, ועוד מוסיף "דרחמנא פטרי' לגמרי"; וכל אחד תירץ כדרכו.

וי"ל בזה, בהקדים לבאר למה באמת מיעטה התורה רק מיתת אדם מנזקי בור ולא נזקי אדם.

וי"ל בזה, דאין הפי' שהתורה חילקה בין מיתת אדם לנזק אדם, אלא שמאיזה טעם חייבה התורה בור רק בנזקין, וזה שולל רק מיתת אדם, כי זה גדר אחר לגמרי מנזקין, היינו מנזקי שורו או חמורו, וגם ממיתת שורו וחמורו, כי סו"ס אי"ז כ"א היזק. משא"כ נזקי אדם, ה"ה באותו הסוג דנזקי ממונו, כי סו"ס, מה שנעשה כאן הוא היזק ממון. ורק כשמת אדם ה"ז סוג אחר לגמרי, כמובן בפשטות, וזהו הטעם בזה שלא מיעטה התורה נזק אדם בבור, לפי שזהו אותו הדבר והסוג כנזקי ממונו, משא"כ מיתת אדם, שהוא סוג אחר, זה נתמעט.

ז.א. מה שחייבה התורה על נזקי אדם בבור, אי"ז מצד גדרי "אדם", שגם על אדם חייבים בור, אלא לפי שנזקי אדם ה"ה נזק כנזקי ממון, ואין כאן דבר מיוחד בקשר להאדם, ולאידך, בהדבר שאכן יש ענין מיוחד דאדם - מיתת אדם, בפירוש לא חייבה תורה. נמצא, דבבור כשיש איזה הפסד בדבר מיוחד של "אדם" פטורים בה, ורק בהפסד ששווים בה אדם ושור וכו', רק בזה חייבים בה.

בסגנון אחר: כשאדם הוזק יש כאן הפסד ממון להאדם (כי כל נזק אפשר לשער כמה זה שווה), ומטעם ההפסד הממוני, לכן חייבה תורה ע"ז בבור, כמי שהפסיד ממון אם שורו או חמורו הוזקו או מתו בבור. משא"כ כשאדם מת בבור, יש כאן מיתת אדם, ובזה לא חייבתו התורה.

וזוהי כוונת רש"י במ"ש "ובור לא מיירי בנזקי אדם, דרחמנא פטרי' לגמרי כדתניא לקמן שור ולא אדם", שמה שפטרינן מיתת אדם בבור, הכוונה בזה, דבור לא איירי בענין הפסד הקשור להיותו "אדם", כ"א בהפסד ממונו.

והנה מסתבר לומר שסברא הנ"ל, שנזק אדם ה"ה בשוה לנזק בהמה, ה"ז רק כשהנזק נעשה ע"י ממונו (שורו או בורו וכיו"ב), משא"כ כשהמזיק הוא אדם, אז גם נזק הנעשה לאדם, ה"ה שונה מנזק הנעשה לשור, כמובן בפשטות, וכפי שנראה גם מזה, שבאדם דאזיק אדם חייבים בד' דברים, משא"כ בשור דאזיק אדם, אינו מתחייב בד' דברים, כי זהו נזק סתם, ככל שאר נזקים.

נמצא ששור דאזיק שור, שור שהמית שור, שור דאזיק אדם ואדם דאזיק שור, כולם גדר א' הם. וכפי שרואים שהתשלומים שווים בכולם. משא"כ שור שהמית אדם ה"ה גדר בפ"ע, וכפי שרואים שבנדון זה יש מין תשלומין מיוחד - כופר, וכן אדם שהמית אדם הוא גדר בפ"ע (כמובן בפשטות), וכן אדם דאזיק אדם, ה"ה גדר בפ"ע, כפי שרואים שמשלם ד' דברים, כנ"ל.

וזהו המשך הגמ': ישנם תרי גווני אדם, אדם דאזיק אדם, ואדם דאזיק שור, והם כנ"ל, ב' סוגים נפרדים, והאדם דמתני' (מבעה - לרב) איירי באדם דאזיק שור, ומביא רש"י ראי' ע"ז "דהא מבעה דומיא דבור קתני, ובור לא מיירי בנזקי אדם, דרחמנא פטרי' לגמרי וכו'", שכוונתו כנ"ל הוא, שבנזקי בור לא איירי בנזק המיוחד לאדם, היינו בנזק שהוא גדר בפ"ע באדם. כי מה שחייבים על נזקי אדם בבור, ה"ז לפי שזהו גדר וסוג א' עם נזקי בהמה, אשר לכן מסתבר שהמשנה לא איירי באדם דאזיק אדם, כי זהו גדר וסוג בפ"ע, ז"א היות ו"מבעה דומיא דבור קתני", לא מסתבר שאיירי מבעה בגדר מיוחד של נזק שלא איירי בבור, ולכן מסתבר שהמשנה איירי באדם דאזיק שור, שזהו סוג א' עם בור דאזיק שור או בור דאזיק אדם. ור' אושעיא מוסיף ע"ז גם הסוג דאדם דאזיק אדם.

אמנם, בתחלה לא הבין המקשה כוונתו, וחשב שהחילוק בין אדם דאזיק אדם לאדם דאזיק שור, הוא רק חילוק חיצוני, חילוק מיהו הניזק, ולכן הקשה, "שור נמי ליתני תרי גווני שור, ליתני שור דאזיק שור וליתני שור דאזיק אדם", וע"ז הסביר לו התרצן שלא לזה נתכוין, כ"א לב' סוגים, וזה שייך רק באדם "האי מאי, בשלמא אדם דאזיק שור נזק הוא דמשלם, אדם דאזיק אדם משלם ד' דברים, אלא שור מה לי שור דאזיק שור, מה לי שור דאזיק אדם, אידי ואידי נזק הוא דמשלם", שבזה ביאר התרצן שאין כוונתו סתם שיש חילוק בין אדם דאזיק שור ואדם דאזיק אדם, כ"א שהם ב' סוגים נפרדים. והראי' ע"ז הוא שבאדם דאזיק שור משלם רק נזק, ובאדם דאזיק אדם משלם ד' דברים.