ב"ק דף ח, ב "פשיטא, מכר לוקח בינונית וזיבורית ושייר עידית לפניו, ליתו כולהו וליגבו מעידית דהא אחרונה היא...". והקשה בחי' רעק"א כאן (מכת"י) "וקשה לשיטת הרא"ש בשמעתין דלוקח ראשון שהרחיק שיעבודו אם לא מצוי אצלו אלא עידית דמצי גבי מיניה עיי"ש, א"כ למה לי כלל הטעם דאחרונה היא.

ואפשר דצריך לזה דאף אם רצה לגבות מזיבורית דשני דלא מצי גבי דהא עידית אחרונה היא, וק"ל". ועד"ז כתב בנחלת דוד.

ותוכן קושייתם הוא דמהי ההדגשה דגובה מעידית דוקא משום דאחרונה היא, הא אפילו אם לא הי' אחרונה אלא בבת אחת אעפ"כ הי' גובה כמבואר בהמשך הגמ': "רצה מזה גובה...".

ותירצו דאחרונה בא להדגיש שא"א לגבות מהשני, דאם היה כבבת אחת הדין היה דיכול לגבות משניהם.

והנה ב'שיטה מקובצת' כתובות צב, א הביא את פירש"י בדין "דראובן שמכר כל שדותיו לשמעון רצה מזה גובה רצה מזה גובה", דאיירי בשטר אחד, דבשני שטרות הי' גובה מלוי רק אם קנה האחרונה.

וע"ז כתב ב'שיטה מקובצת' דהא דחלוק שני שטרות משטר אחד, הוא רק לענין לגבות מלוי, אבל לגבות משמעון אין נפק"מ אם קנה ב'זה אחר זה' או 'בבת אחת' דמכיון שקנה כל השדות, דינו דרצה מזה גובה - משמעון, ואם מכר ללוי האחרונה, דינו דגובה מזה ומזה.

ולפי"ז לדידי' קושית הרעק"א בגמ' כאן קשה טובא, דמכיון שגם בציור הראשון בגמ' דקנה בזה אחר זה בשני שטרות, איכא הדין דרצה מזה גובה, מדוע נקטה הגמ' הטעם 'דהא אחרונה היא', תיפוק לי' דהכא גובה משמעון העידית אפילו אם לא היתה העידית אחרונה אלא הבינונית היתה אחרונה. וצריך לתרץ כמו שכתבו דבא למעט שלא לגבות מהשני.

והנה מפירש"י בשמעתין, מבואר להדיא דבדין הא' בגמ', אין הדין ד'רמ"ג רמ"ג'. דהגמ' מקשה: "אבל מכר עידית ושייר בינונית וזיבורית מאי...". ופירש"י בד"ה 'מאי' "מי אזלי כולהו בתר לוקח ב' שהרי הוא לקח שיעבודייהו ומלוקח ראשון לא גבו, דאמר בעינא בתקנתא דרבנן...". ומבואר בשיטת רש"י, דהכא אין הדין ד'רמ"ג' מהראשון. וכן משמעות רש"י שם.

ויש לבאר הטעם, דאין דין 'רמ"ג רמ"ג' בקנה כל השדות בזה אחר זה. דבגמ' כתוב "אמר רבא ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון והלך שמעון ומכר שדה אחת ללוי ובא ב"ח דראובן, רצה מזה גובה רצה מזה גובה".

ופירש"י בד"ה 'רצה' (הב') "משמעון גובה מזיבורית, דא"ל את בעל דברים דידי את דשקלת כולהו נכסי דראובן".

והרא"ש הביא בתחילת דבריו, דבעל דין הוא זה שלקח כל שדותיו, ואח"כ הוסיף דיש כאן טענה ד'הרחיק שיעבודו'.

דהיינו שהזכות לגבות מהראשון, אע"פ שהשעבוד של הבינונית נמצא אצל הלוקח השני, הוא משום שהראשון נכנס במקום הבע"ח והוי בע"ד של הבע"ח, וכמו שכתב רש"י בכתובות צב, א ד"ה 'רצה מזה' "...דאמר ליה אתה לקחת כל השדות ונכנסת תחת ראובן להשתעבד לחובי...". ולכן יש לו זכות לגבות משמעון ולא צריך להטריח ללוי.

והרא"ש הוסיף הטעם ד'הרחיק שיעבודו', רק באופן שהוא בע"ד שאז יש לו תביעה להראשון שהוא בע"ד מדוע הרחקת שיעבודי. אבל התביעה דהרחיק שיעבודו אינו על לוקח שלקח שיעבודו.

ולפי"ז יש לומר דדוקא בציור דהגמ' שקנה כל שדותיו בשטר אחד (ראה פירש"י כתובות צב, א והרא"ש כאן), נכנס תחת ראובן להשתעבד לחובו, דנעשה בע"ד שלו ויש עליו תביעה ד'הרחיק שיעבודו'.

אבל בציור הא' בגמ' שקנה 'בזה אחר זה' לא נעשה בע"ד שלו, שהרי בשעה שלקח את שני השדות הראשונות, נשארה השדה האחרונה בת חורין והוטל שיעבודו עליה. הלכך אע"פ שעכשיו יש לו את כל השדות, מ"מ דינו כמו לוקח שיש לו שדות המשועבדות. ובלוקח אין עליו התביעה דהרחיק שיעבודו.

ויש להוכיח, דבקנה כל שדותיו דראובן 'בזה אחר זה' לא נכנס תחת ראובן להשתעבד לחובו בתורת בע"ד, שהרי אם קנה הזיבורית באחרונה, הדין הוא שגובים מהזיבורית דהוטל שיעבודן עליה. ולא אמרינן דעכשיו שקנה כל השדות נעשה בע"ד, שיגבו מהבינונית שהרי אצל הלוה עצמו גובין מבינונית, ומוכח דבכה"ג 'בזה אחר זה' דינו כלוקח שקנה שדה המשועבדת והלכך אין כאן דין ד'רמ"ג רמ"ג'.

וראה בשיט"מ שם, שכתב ב' שיטות בדבר - האם בזה אחר זה נכנס תחת הבעלים. וכתב, דהתוס' שם סבר בדעת רש"י דלא נכנס תחת הבעלים בכה"ג. אמנם השיט"מ כתב בדעת רש"י דגם ב'זה אחר זה' שקנה כל השדות נכנס תחת הבעלים, ודינו, 'דרצה מזה גובה' 'רצה מזה גובה'.

וצ"ע, דברש"י כאן מוכח דבשני שטרות אין הדין 'דרמ"ג'. וגם מסברא הרי מוכח דלא נכנס תחת הבעלים בשני שטרות, שהרי כשקנה הזיבורית באחרונה גובה הזיבורית ולא הבינונית כנ"ל.

והנה, ברש"י הן כאן והן שם לא הזכיר הטעם ד'הרחיק שיעבודו', והרא"ש כתב טעם זה ברש"י בתור הוספה לטענה דאת בע"ד דידי, ויש לומר דלפי"ז מבואר דהרא"ש דן אם יש לו ייפוי כח גם לגבות עידית מהראשון באופן שיש לו רק עידית, שאפ"ל ש'הרחיק שיעבודו' אינו זכות מספיקה לגבות עידית.

אבל בפרש"י כתובות שם, מבואר להדיא שיש לו זכות לגבות גם בעידית, כשיש לו רק עידית, וראה ב'תפארת שמואל' כאן שמדייק מרש"י שם, שגם בעידית וזיבורית גובה עידית מהראשון. וצ"ע. [ולהעיר דלכאורה משמע שהרא"ש לא ראה הרש"י בכתובות שהרי לא הביאו - כן כתבו המפרשים]. והטעם הוא, משום דלשיטת רש"י זכותו הוי מחמת דהוא נכנס תחת ראובן, ולא מחמת התביעה ד'הרחיק שיעבודו', וא"כ שפיר זכותו לגבות מעידית כמו מהלוה עצמו.