(ובדברי הגרי"ז הידועים בהלכות נזקי ממון)

בריש ב"ק שקו"ט הגמ' איזה תולדה היא "לאו כיוצא בה" דהאב. ואחת הסברות שמביאה הגמ' היא "אבנו סכינו ומשאו שהניחן ברה"ר והזיקו" (ג, ב). ומק' ע"ז הגמ' היכי דמי, אי דאפקרינהו . . ואי דלא אפקרינהו, אי לשמואל דאמר כולם מבורו למדנו (כל תקלה בור היא ואע"ג דלא הפקיר. רש"י), היינו בור, ואי לרב דאמר כולם משורו למדנו (כל תקלה שלא הפקירה משור למדנו, מה שור שהוא ממונו ואם הזיק חייב, אף כל ממונו אם הזיק חייב . רש"י), היינו שור וכו'".

ובתוד"ה "משורו למדנו" שקו"ט איך אפשר ללמוד אסו"מ ברה"ר משור, וכתבו: דודאי א"א ללמדו משן ורגל (דשור) דה"ה פטורים ברה"ר, אלא ע"כ שלומדים אותו מקרן דשור. אלא דגם ע"ז הקשו ממה לשור שכן ב"ח וכוונתו להזיק (משא"כ אסו"מ)"? והביאו מה שתי' בזה רשב"ם "דאתי מבור ושור ממה הצד". אלא דגם ע"ז מקשים "כיון דמבור נמי יליף, לפטרו בהו כלים כבור, ולקמן במניח (דף כח, א) מחייב בהו רב כלים גבי נשבר כדו"? (ונשאר בקושיא).

וצלה"ב בדעת רש"י כאן שלא נכנס לכל השקו"ט וכתב בפשיטות ד"מה שור שהוא ממונו ואם הזיק חייב, אף כל וכו', דמשמע שלא הוקשה לו כל הקושיות של תוס' והלימוד משור הוא פשוט - ואיך יתרץ קושיות התוס'? ובמה פליגי?

ב. ומעין זה מצינו עוד פלוג' בין רש"י לתוס' בסוגיא זו. דהנה מקור המחלוקת בין רב לשמואל (באם תקלה שלא הפקירו הוה תולדה דשור או דבור) הוא לקמן כח, ב. ושם פי' רש"י פלוגתתם כך: דשמואל ס"ל שכשהתורה דיברה על בור הרי כלל בזה גם בור כזה שהוא ברשותו, וא"כ ליכא לחייבו כשור היינו גם על כלים - דהתורה פטר בו את הכלים כבור. משא"כ רב ס"ל דכשהתורה דיברה על בור, הרי המדובר הוא רק על בור שאינו ברשותו וא"כ תקלה שלא הפקירו איכא לחייבו כשור.

ואמנם התוס' כתבו (שם, ד"ה ה"מ היכא שאפקרינהו), דפלוג' רב ושמואל לא תלי בהא כלל, ואפשר דרב ס"ל דהתורה כן חייבה גם על בור ברשותו, ופלוגתתם הוא רק על נידון זה דאסו"מ שלא הפקירו, דלרב אפשר לחייבו כשור ("דעדיפי מבור, ואיכא נמי לחיובינהו משום שור וכו"), ולשמואל א"א לחייבו משור ורק מבור, עיי"ש.

והיוצא מזה, דלפי רש"י הרי לכו"ע היה אפשר ללמוד אסו"מ משור, אלא דלפי שמואל היות ואיכא קרא שפטור בכלים כבור, לכן ליכא לחייבו כשור (משא"כ לרב דליכא קרא כזה אכן מחייבים אותו כשור). משא"כ לפי תוס' הרי בזה גופא פליגי רב ושמואל - דלרב אפשר ללמדו משור, משא"כ לשמואל א"א ללמדו משור.

ונראה, דפלוג' זו (בין רש"י לתוס') הוא דומה להפלוג' שהבאנו לעיל דבשניהם חזינן איך שלרש"י הרי הלימוד משור הוא פשוט ביותר (ולכן: א. לא הביא שקו"ט איך למדו רב משור. ב. גם שמואל הי' יכול ללמדו משור). משא"כ לפי התוס' אינו פשוט כ"כ (ושלכן חולקין על רש"י בב' הפרטים האלו).

וצלה"ב, מהו יסוד פלוגתתם?

א. ובפשטות הי' נראה לבאר הדברים ע"פ דברי הגרי"ז הידועים (בחי' על הרמב"ם ריש הל' נזקי ממון) בהגדרת סיבת חיוב תשלומין באבות הניזקין. ושם הביא פלוגתת הרא"ש והיש מן הגדולים (מובא בהרא"ש) בדין מזיקים כאלו שחיובם נלמד מצד השוה משאר האבות, כמו אסו"מ שהניחן בראש גגו ונפלו והזיקו בתר דנייח, שבגמ' (ו, ב) למדו שחייבים ע"ז מצד השוה של אש ובור - באם החיוב הזה (הנלמד מהצה"ש) יש לו הפטורים של ב' המלמדים (פטור טמון כאש, ופטור כלים כבור). או דאחר שכבר נלמד לחיוב מב' האבות, הרי שלגבי פטוריו יילמד רק מא' האבות הדומה לו ביותר. דהיש מה"ג ס"ל שיש לו הפטורים של ב' המלמדים, והרא"ש ס"ל שנחשב לבור, ויש לו רק הפטורים של אב זה.

ובביאור שיטת הרא"ש (דלכאור' באם נלמד מב' מלמדים מדוע יש לו הפטורים רק של א' מהם), כתב הגרי"ז: דמהצה"ש למדים שיש על מזיק זה שם של מזיק להתחייב בתשלומין, והרי שם זה (וחיוב זה) שווה בכל המזיקין, משא"כ הפטורים הפרטיים שיש בכל אחד מהאבות, אינו נובע מעצם השם מזיק, דזהו גזה"כ מצד שם האב הפרטי, ועל דבר זה לא נאמרה הצה"ש ולכן אחר שנלמד מהצה"ש עצם החיוב תשלומין - מחמת זה דהוה עליו שם מזיק - אזי דנים בפרטיות איזה שם פרטי ליתן למזיק זה, ובזה נדמהו להאב הדומה לו ביותר.

ובהמשך דבריו מביא הגרי"ז ג' הוכחות שדעת התוס' הוא כתוס' מה"ג (דלא כהרא"ש) שכשיש ב' מלמדים צריכים ליתן להנלמד ב' הפטורים (ולתועלת הקיצור לא אביא כאן דברי התוס' בג' הסוגיות וההוכחות מדבריו, ולהמעיין יונעם).

וממשיך - הגרי"ז - דלפי סברה זו בדעת הרא"ש יתורץ גם מה שהקשו התוס' (בסוגיא) דלרב שאמר דכולם משורו למדנו, בודאי לא יכולים ללמדו משן ורגל וכו' - דלהנ"ל נמצא, דלמדים עצם השם מזיק (וחיוב התשלומין) מעצם המחייב דשור, ואין בזה כלל השמות פרטיים של קרן שן ורגל, והפטורים הפרטיים שבהם. משא"כ התוס' כן הקשו קושיות אלו, משום שס"ל כהיש מה"ג כנ"ל, עיי"ש באריכות.

ועפכ"ז הי' נראה לבאר דעת רש"י (בב' הסוגיות), דבפשטות ס"ל כהרא"ש (ע"פ ההבנה של הגרי"ז), ולכן הרי"ז דבר פשוט ללמוד החיוב דאסו"מ משור (אפי' לשמואל, כנ"ל), והלימוד הוה מעצם השם שור בלי להכנס להחילוקים בין קרן שן ורגל, כמו שמשמע מדבריו כנ"ל, וכפי שנתבאר מהגרי"ז.

ד. אלא דבאמת דברי הגרי"ז שהתוס' סב"ל כהיש מה"ג צ"ע טובא, דהרי הרא"ש בעצמו באמצע דבריו מביא הוכחה מדברי התוס' (ו, א ד"ה תאמר בהני כו') כשיטתו נגד שיטת היש מה"ג, וגם המהרש"א והמהרמ"ש הוכיחו מדברי תוס' אלו, שס"ל כשיטת הרא"ש (אלא דהרא"ש והמהרש"א הוכיחו כן מקו' התוס', והמהרמ"ש הוכיח כן מתי' התוס', ואכ"מ).

וא"כ - שהתוס' ס"ל ג"כ כהרא"ש - אז הדרא קושיין לדוכתא, דבמה פליג רש"י ותוס' בסוגיין בענין כולם משורו למדנו כנ"ל? ועוד יוקשה ג' ההוכחות שהביא הגרי"ז שהתוס' אכן ס"ל כדעת היש מה"ג - איך יסתדר עם דברי הרא"ש, מהרש"א ומהרמ"ש, שהתוס' אזלי כשיטת הרא"ש?

ה. אמנם, כשמעיינים בדברי הרא"ש איך שמבאר שיטתו (בפלוגתתו על היש מה"ג) הרי בפשטות לא נראה שהסברא הוא כמו שפירשו הגרי"ז (וגם הגרי"ז נראה שפירש כן מחמת מה שהי' קשה לו בשיטת הרא"ש, ולא שהבין כן מפשטות דברי הרא"ש) - דהרי תוכן דברי הרא"ש הוא שבעצם הוו אסו"מ (וכיו"ב) בור גמור וה'יוכיח' מאש הוה רק להראות "שאין לחלק בינהם ובין בור משום הני פירכות [כמו כאמ"ב וכיו"ב]. שאינם מונעות חיוב בהם, הלכך גם אלו לא יצאו מכלל בור בשביל אלו פירכות, ובור גמור הוא וכל דין בור לחייב וכו'".

ומפשטות דבריו נמצא, דהלימוד מבור הוה גם על עצם החיוב תשלומין ("שם מזיק"), וגם על השם פרטי (בור), ולא כמו שמסביר הגרי"ז שהשם מזיק הוה מהצה"ש ורק השם פרטי מבור.

וע"כ נראה, דהתוס' והרא"ש ס"ל - דלא כמו שביאר הגרי"ז בדבריהם - דהדינים שנלמדו מהצה"ש (בדף ו') נלמדו מבור לכל דבר, ולכן דומים לו בדיניהם, והיוכיח דאש הוא רק להסיר הפירכות שבגמ' שם (כמבואר לעיל בדברי הרא"ש). ועפ"ז סרו גם ההוכחות של הגרי"ז מדברי התוס' בכ"מ - שבהם נראה דס"ל שכשלמדים מב' דינים אז צ"ל הקולות דשניהם - די"ל דבמקומות אלו א"א לומר האי סברא, דעיקר הלימוד הוה רק חד מהם, והשני בא רק להסיר הפירכות שעליו (ואכה"מ להיכנס לכל אחד מההוכחות, אבל המעיין יראה שהדברים פשוטים. ובאשר לההוכחה מתוד"ה להלכותיהן (בדף ה, ב) הרי המהרש"ל מוחק כל דברי תוס' אלו, ואדרבה מהתוס' מיד אח"ז (ד"ה אש) יש להוכיח כשיטת הרא"ש ואכמ"ל עוד).

ו. אמנם י"ל דסברת הגרי"ז דחיוב התשלומין באה מהשם מזיק והיא שוה בכולן, והפטורים הם בהשמות הפרטיות - נכונה היא בדעת רש"י, ואשר זה הוא עומק שיטת רש"י בסוגין דכולם משורו למדנו, וכמו שהסברנו לעיל (מדברי הגרי"ז עצמו), שעפ"ז מובן בפשטות מדוע לרש"י היה פשוט כ"כ ללמוד אסו"מ משור בלי כל השקו"ט של התוס', (משא"כ התוס' אכן לא ס"ל כיסוד זה, דהרי התוס' אזיל בשיטת הרא"ש כנ"ל, ולשניהם אין הפירוש כסברת הגרי"ז הנ"ל).

ז. ואם כנים הדברים בשיטת רש"י, אולי יש לבאר עפ"ז עוד רש"י תמוה. דבגמ' (ה, א) מבואר דהא דתני ר"ח דיש עשרים וארבעה אבות נזיקין (ומנה אותן) הוא ללמד אשר "כולן כאבות לשלם ממיטב", ומבארת הגמ', שהמקור לזה שכולם משלמין ממיטב הוא משום שאצל כולם כתיב בתורה או 'תחת' או 'נתינה' או 'ישלם' או 'כסף' ולמדים מגז"ש שמשלמים ממיטב.

ומבאר רש"י איך שכ"א שכתוב ביה 'תחת' גמרינן משור מועד דכתיב ביה תחת, וכ"א שכתוב ביה 'נתינה' גמרינן משור שנגח את העבד דכתיב ביה נתינה, 'וישלם' משו"ר דכתיב בהו ישלם, וכסף מבור דכתיב ביה כסף. "וארבע אבות [היינו, האבות האלו גופן, איך יודעים שמשלמים ממיטב?] גמרי כולהו משן ורגל [דכתיב ביה מיטב]".

ועיין ברשב"א שהקשה על רש"י, דאיך גמרינן הארבע אבות כולן משור שמשלמים מיטב? (ולכן מביא פי' הר"ח (שעל הדף), שמפרש איך שמהגז"ש גופא לומדים גם שאר האבות משו"ר, ועיי"ש מה שמקשה ע"ז ומיישב).

אמנם ע"פ דרכינו ששיטת רש"י הוא כפי ההסברה שכתב הגרי"ז (בדעת הרא"ש), נראה דיש לתרץ גם קושיא זו, דהיות שחיוב התשלומין שבכל האבות באה מהשם מזיק שעליהן, שבזה כולן שוות, א"כ מובן שבשעה שהתורה אמרה באחת מהן שו"ר שחיוב התשלומין הוא במיטב, אז גמרינן מזה לכולם שזהו אופן התשלומין על כל מה ששם מזיק עליה, ודו"ק.

ח. ודאתינן להכא יש להוסיף עוד נקודה אחת, והוא להסביר מהו יסוד הפלוגתא בין רש"י ותוס' (והרא"ש), באם ההבנה בהצה"ש הוא כמו הסברא של הגרי"ז או לא.

דהנה ידועה החקירה ביסוד החיוב תשלומין בממונו שהזיק, באם הוה מחמת פשיעת הבעלים בשמירתם, או מחמת עצם הענין שממונו הזיק, והדברים עתיקים, ויש מן האחרונים (ראה בכתבי הגר"נ פרצוביץ ע"ה, ועוד), שמבארים דפליגי בזה רש"י ותוס', דרש"י ס"ל כאופן הא', והתוס' כאופן הב' (ויש לזה כו"כ ראיות והארכתי בזה במק"א).

וי"ל, דגם שאלה זה (בפי' הצה"ש) תלוי' בהחקירה הנ"ל:

דלפי האופן שהחיוב תשלומין הוה מחמת פשיעה בשמירה, אז באמת אין הבדל בין החיוב הבאה ע"י פשיעה בבור או אש או קרן וכו' (היות שהחיוב הוה מחמת הפשיעה ולא המעשה פרטי של מזיק זה), ולכן מסתבר להסביר הצה"ש כהגרי"ז - שהחיוב תשלומין, והשם מזיק שוה בכולן, ואכן זה מתאים עם שיטת רש"י כמשנ"ת.

משא"כ לפי האופן השני, דהחיוב תשלומין הוה מחמת זה שממונו הזיק, אכן מסתבר לומר שכל אופן שממון שלו הזיק הוה אופן אחר, ולכן גם חיוב אחר בתשלומין, וזה מתאים עם שיטת התוס' הנ"ל.