איתא בקידושין (מא, א): "שליחות מנ"ל . . אשכחן בגירושין, בקידושין מנ"ל, וכ"ת דיליף מגירושין, מה לגירושין שכן בע"כ, אמר קרא ויצאה והיתה, מקיש הוי' ליציאה - מה יציאה משוי שליח אף הני נמי משוי שליח. ואלא [בתרומה] . . מנ"ל, וכ"ת דיליף מגירושין, מה לגירושין שכן ישנן חול, אמר קרא אתם גם אתם לרבות את השליח, ונכתוב רחמנא בתרומה וניתו הנך ונגמרו מיני', משום דאיכא למיפרך שכן ישנה במחשבה". ע"כ.

ובתוס' (ד"ה מה) - על מה שאמרו "מה לגירושין שכן ישנן חול" - כתבו, וז"ל: "אבל לא מצי למימר שכן ישנן בע"כ, כי ההיא דלעיל - דאיכא למימר קידושין יוכיחו, אבל לעיל לא מייתי לי' אלא גבי קידושין". עכ"ל. הרי שתוס' ס"ל שתרומה הוי דבר שאינו בע"כ. וכ"כ התוס' להלן (ד"ה שכן) וז"ל: "ומיהו קידושין הוו אתו מתרומה ומגירושין, דכי פרכת מה לגירושין שכן ישנן בע"כ, תרומה תוכיח, מה לתרומה שכן ישנה במחשבה, גירושין יוכיחו". עכ"ל.

והק' הפנ"י, וז"ל: "ואיכא למידק, היאך שייך הכא האי פירכא דבעל כרחה, דבשלמא לעיל לענין קידושין מגירושין שפיר קאמרינן מה לגירושין שכן ישנן בעל כרחה, דאי משליח להולכה לא מצינן למילף שכן הבעל יכול לגרש בעל כרחה, וכיון שהמעשה מסור כל כך ביד הבעל שיכול לגרש בעל כרחה של האשה, משום הכי מצי למיעבד שליח, מה שאין כן בקידושין. ומשליח קבלה נמי לא מצינן למילף, דכיון שמתגרשת בעל כרחה לא איכפת לן כל כך בשליחות, דאפילו זרק לחצירה מהני, מה שאין כן בקידושין. אבל הכא לענין תרומה שפיר מצינן למילף שליח להולכה. ואי משום דיכול לגרש בעל כרחה ואין מוחה בידו, הכי נמי יכול לתרום את שלו באין מוחה ומעכב. ויש ליישב בדוחק". עכ"ל.

וי"ל בזה, ובהקדים, דהא דאמרי' "מה לגירושין שכן ישנן בע"כ" - שהכוונה בזה, כנ"ל מהפנ"י, דכיון שהמעשה מסור כ"כ ביד הבעל, שיכול לגרש בע"כ של האשה, משו"ה מצי למיעבד שליח, ומשא"כ בקידושין - הנה יש לחקור האם זהו גדר חיובי או גדר שלילי; כלומר האם "ישנו בע"כ" הוא סיבה חיובית לזה שיועיל שליח, או שזהו סיבה שלילית, שבאם "אינו בע"כ" ה"ז סיבה לכך שלא יועיל שליחות.

וב' הצדדים מובנים: מצד א' י"ל שהיות ויכול לגרש בע"כ ה"ז ראי' עד כמה המעשה מסור ביד הבעל, עד כדי כך שאפי' האדם השני המעורב במעשה זו (המקבל) אינו יכול לעכב, וא"כ מובן שאם הבעל רוצה לעשות שליח, מי יכול לעכב בידו, דהרי הכל תלוי בדעתו [ע"ד מ"ש המהרש"א עמ"ש בתוס' ד"ה נפקא, בנדון שאם אין יכולים לכוף מישהו לעשות איזה מעשה, מסתבר שיכול לעשות שליח, לפי "דבמקום דאין כופין אותו, בי' תליא מילתא, ויכול נמי לעשות שליח"], משא"כ בקידושין - שאינו יכול לקדש בע"כ - הרי חסרה מעלה זו, שהרי השני בפירוש יכול לעכב נגדו, ולכן אין להביא ראי' ששליחות יועיל בקידושין מזה שמועיל בגירושין, כי אולי שליחות מועיל רק בנדון שיש מעלה זו שדעת הבעל הוא חזק כ"כ, שיכול להכריע נגד משהו אחר (השייך למעשה זו).

ומצד השני י"ל להיפך: שאין זה שיכול לגרש בע"כ מעלה וסיבה חיובית לכך שיכול לעשות שליח, כי אף שדעתו נוגעת הרבה, ה"ז רק בנוגע למעשה שלו, אבל אין זה סיבה שיכול לעשות שליח, אלא פי' הגמ' הוא להיפך, שבקידושין ישנה סברא לכך שלא יועיל שליחות, כי יש שם חסרון - מה שהמעשה שלו תלוי בדעת אחרים, א"כ אולי בנדון זה אין הרצון שלו לעשות שליח מספיק שיוכל לעשות כן, שהרי רצונו אינו חשוב כ"כ בנדון זה, ולכן אם ידעינן החידוש (בלי סיבה חיובית לכך) שבגירושין מועיל שליח, אין להוכיח מזה שגם בקידושין מועיל, כי שם ישנה סיבה שלא יועיל.

הנפק"מ בין ב' אופנים אלו היא במקרה כזה שמצד אחד אין לו המעלה דישנן בע"כ, אבל גם אין לו החסרון דאינן בע"כ; דלפי אופן הא' לא נוכל ללמוד מקרה זה מגירושין, כי אולי רק בגירושין אפשר לעשות שליח, כי יש לו מעלה זו, משא"כ בנדון הנ"ל שאין לו מעלה זו, מנ"ל שאפשר לעשות שליח. אבל לפי אופן הב' נוכל ללמוד שליחות שם מגירושין, כי אין בנדון זה החסרון דאינו בע"כ, ומה שאין לו המעלה דישנן בע"כ - אין זה נוגע, כי אי"ז מעלה הגורמת דין שליחות.

[והוא ע"ד חקירת הרגצ'ובי בנוגע הדין שצריך לאכול קדשים בתוך חומת ירושלים - האם זהו דין חיובי, שצריכים לאכלו בתוך החומה, או הוא דין שלילי, שאסור לאכלן חוץ לחומת ירושלים. והנפק"מ ביניהם היא, האם מותר לאכול קדשים במקום כזה שאינו בתוך חומת ירושלים, אבל גם אינו חוץ לחומה, היינו בתוך עובי החומה, שא"ז חוץ לחומה, אבל גם אינו בתוך העיר דירושלים, ולכן, אם הוא דין חיובי אין לאכול שם, ואם זהו דין שלילי, ה"ז מותר].

ודין תרומה ה"ה במציאות כזו: שהרי אין לתרומה חסרון שאינו בע"כ, כי אין שם אדם שני שהוא בגדר לעכב אותו מלתרום (דאין אדם שני בכלל מעורב בהנדון), וממילא אין לומר שחסר בתרומה מעלה זו (דהרי אין יודעים מה הי' הדין באם הי' שם משהו אחר המקבל, אולי הי' אפ"ל בע"כ), ולאידך, מטעם הנ"ל גופא הנה סו"ס אין בתרומה מעלה זו שישנו בע"כ, כי אין רואים כחו דתרומה שיכול לעשות תרומה גם נגד רצונו של מישהו, שהרי אין כאן מישהו המעורב בדבר.

והנה לפי אופן הא' שישנן בע"כ הוא מעלה, אין ללמוד תרומה מגירושין (כמו שאין ללמוד קידושין מגירושין), כי אין בתרומה מעלה זו, אבל לפי אופן הב', אפשר ללמוד תרומה מגירושין, כי גם בתרומה אין כאן החסרון של ישנו בע"כ (ואי"ז כמו קידושין ששם יש חסרון זה, ולכן אין ללמדו מגירושין).

ועכשיו כבר מתורצת קושיית הפנ"י על התוס', כי כוונת התוס' במה שכתבו שאין יכולים ללמוד תרומה מגירושין "שכן ישנן בע"כ", וכן להלן כשרוצים ללמוד קידושין מגירושין ומקשים מה לגירושין שכן ישנן בע"כ, אפשר להשיב תרומה תוכיח, הנה הכוונה היא שס"ל כאופן הא', ובמילא חסר בתרומה מעלת ישנן בע"כ, ולכן אין ללמוד תרומה מגירושין.

והנה עפ"ז אפשר לתרץ גם קושיית העצמו"י בסוגיא זו, וז"ל:

"כפי הנראה דהבעיין דקאמר אשכחן, הוא מאן דאמר ואלא הא דתנן האומר לשלוחו וכו', וכיון דאיהו גופיה כבר הוה ידע מתניתין דתרומה, דקאמר בהדיא דשלוחו כמותו, נהי דלא הוה ידע שום קרא לכך, אבל על כרחך צריך לומר דאיכא שום קרא לומר דשלוחו כמותו לענין תרומה, וכיון שכן, מאי האי דבעי בקידושין מנלן, דהא מגרושין ותרומה נפקא לן במה הצד. והתוספות כתבו לקמן (מא, ב) דקדושין אתו מתרומה וגרושין . . והנה התוספות מתרצים שפיר לדברי המתרץ, אבל לדברי הבעיין קשה כדפרישית". עכ"ל.

אמנם עפ"י הנ"ל י"ל בזה, דבתחילה קס"ד בגמ' שהכוונה ב"מה לגירושין שכן ישנן בע"כ" הוא כאופן הב', ולכן אין לומר שתרומה נק' שאינו בע"כ, כי בתרומה אין חסרון זה, ולכן, לפי קס"ד זה, אף שידעו שבתרומה יש דין שליחות (ומסתמא יש ע"ז איזה פסוק), אין ללמוד קידושין מגירושין ותרומה, כי כד פרכת מה לגירושין שכן ישנן בע"כ שוב אי אפשר להשיב תרומה תוכיח, כי תרומה אינה כקידושין שיש שם חסרון של אינו בע"כ, משא"כ בתרומה אין חסרון זה, ולכן הק' בגמ' "בקידושין מנ"ל", ולא חשב שילפינן מגירושין ותרומה.

אבל לאחר שאמרו "מה לגירושין שכן ישנן חול", שבפשטות הכוונה בזה שיש מעלה - ענין חיובי - בגירושין לזה שמועיל שליחות, לפי שדבר של חול אינו חשוב כ"כ שזה מתאים עם אופן הא' דלעיל, מסתבר שכן היתה גם הכוונה ב"מה לגירושין שכן ישנה בע"כ", שהו"ע חיובי (ולא שלילי), ולכן רק עכשיו מתעורר שאפשר ליליף קידושין מגירושין ותרומה, כי רק עכשיו רואים שאפשר להשיב (על השאלה מה לגירושין שכן ישנן בע"כ) תרומה תוכיח.

ועפ"ז תתורץ עוד קושיא: מדוע כתבו התוס' הטעם לכך שאין להשיב שהסיבה מדוע א"א ללמוד תרומה מגירושין היא מפני "שכן ישנן בע"כ", רק לאחר שהביאו מה שנאמר בגמ' "מה לגירושין שכן ישנן חול", ולכאו' הו"ל להתוס' להקשות תיכף על התיבות "וכ"ת דיליף מגירושין", דאיך קס"ד ליליף מגירושין, הרי גירושין ישנן בע"כ, ולמה כתבו קושייתם על התיבות "מה לגירושין שכן ישנן חול".

אמנם עפהנ"ל ה"ז מובן, כי כל הקושיא נתעוררה רק לאחר שרואים ממה שאמרו "מה לגירושין שכן ישנן חול", שהכוונה היא שישנה מעלה בגירושין, ולכן רק אז הקשו שא"כ למה לא אמרו "מה לגירושין שכן ישנן בע"כ" (משא"כ תרומה), וכנ"ל.