בגמ' דף ב, ב מקשה דלמ"ד מחיצה - גודא א"כ ל"ל לכתוב במשנה שוב בונין את הכותל, "בונין אותו מיבעי לי'". ומתרץ "אי תנא אותו הוה אמינא במסיפס בעלמא קמ"ל כותל". ורש"י בד"ה הוה אמינא במסיפס קאי, "דרצו אחלוקה קאי". והקשו ע"ז בתוס' כמה קושיות וא' מהם (וז"ל) "ועוד היכי מצי למימר דה"א במסיפס בעלמא הא שמעינן לי' מסיפא דקתני אבל בזמן ששניהם רוצים אפילו פחות מכאן יחלוקו והיינו לכל הפחות במסיפס" עכ"ל. והנה בנחלת דוד תירץ "דאימא דקמ"ל דבונין באמצע דלא שמעינן לי' מסיפא כיון דמתני' וכו'", ע"ש, ומקשה הנחלת דוד ע"ע "והא דלא משני הגמרא כן לקמן (על קושיית הגמ' "דכי לית ביה . . תנינא" (ג, א)) חדא, דעדיפא מיניה קמשני וכו' ועוד כיון דלקמן מיירי ללישנא דפלוגתא, ולפי מש"כ התוס' ד"ה בונין דהך שינויא דקדים חד ורצייה לחבריה לא קאי רק ללישנא דגודא אבל ללישנא דפלוגתא לא מיירי בהכי כלל, א"כ ודאי דאין כאן רבותא כלל במקום, דמהיכי תיתי קאמר שיהיה לאחד שום עדיפות מחבירו כיון דשניהם נתרצו בשוה". עכ"ל. ומשמע מדבריו דלתוס' אין כלל חידוש דהפלוגתא הוא באמצע ויתירה מזה כתב בהמשך דבריו "הן אמת להתוס' עצמם שכתבו ללישנא דפלוגתא אין כאן רבותא כלל" וכו' (עיי"ש שכוונתו לבונין באמצע).

ולכאורה אינו מובן כלל דלכאו' התוס' כתבו ברור דיש צריכותא לומר באמצע אף לפי הלישנא דפלוגתא בתוס' ד"ה בונין וז"ל "אבל למ"ד פלוגתא איצטריך למימר סד"א דמשום היזק ראי' יש לו לסייע בבנין הכותל אבל אין לו לבנות בחלקו בשביל כך" ושאלת הגמ' "פשיטא" - "למ"ד גודא פריך". וא"כ צ"ע למה אמר הנחלת דוד שלתוס' אין רבותא לומר באמצע למ"ד מאי מחיצה - פלוגתא.