בגמ' ב"ק דף ו' ע"א הצד השוה שבהן לאתויי מאי כו' - אמר אביי לאתויי אבנו סכינו ומשאו שהניחם בראש גגו ונפלו ברוח מצוי' והזיקו וכו' בתר דנייחי וכו' ולא דמו לבור, מה לבור שכן אין כח אחר מעורב בו כו' אש יוכיח, מה לאש שכן דרכו לילך ולהזיק, בור יוכיח, וחזר הדין, ולמדין מהצד השוה.

הנה, כששואלת הגמ' מה לבור שכן אין כח אחר מעורב בו תאמר בזה שכח אחר מעורב בו, ומשיבה הגמ' אש תוכיח, בפשטות כוונת ההוכחה מאש שאף שכח אחר מעורב בו, אין מעכבו שיקרא מזיק, שהרי אש נק' מזיק אף שכח אחר מעורב בו.

והשתא, צ"ל מהו שאלת הגמ' "מה לאש שכן הולך ומזיק", דהרי רצינו ללמוד אסו"מ מבור, והוקשה לגמ' דכיון דבור אין כח אחר מעורב בו, א"כ א"א ללמוד אסו"מ שכח אחר מעורב בו, מבור שאין כח אחר מעורב בו, ועל זה באה ההוכחה מאש, שאף שכח אחר מעורב בו, מ"מ נק' בשם מזיק, וא"כ חזר הענין למקומו שלמדין אסו"מ מבור, ורק מביאים הוכחה מאש להראות שכח אחר מעורב בו אינו חסרון וא"כ מהי השאלה מה לאש כו', הרי אין למידין אסו"מ מאש אלא רק מבור.

ואין לומר שהכוונה בהשאלה מה לאש כו', היינו דאולי אף שבאש יש כח אחר מעורב בו, אעפ"כ חייב בגלל שיש לה מעלה שני' שהוא הולך ומזיק, אבל דבר שיש בו ב' החסרונות, היינו שגם כח אחר מעורב בה, וגם אינו הולך ומזיק, א"א ללמוד. דאם זוהי הכוונה בהשאלה "מה לאש כו'", א"כ מהי התשובה "בור יוכיח".

ולכאורה ע"כ צ"ל דברור שא"א ללמוד מאש, שכח אחר מעורב בו אינו חסרון בבור, כי בבור יש חסרון שאינו הולךומזיק, ואפ"ל שכל החיוב בבור, הוא מכיון שאין כח אחר מעטרב בו. וא"כ א"א ללמוד מזיק אחר מדין בור, אם יש לו החסרון שכח אחר מעורב בו.

ורק לומדים מאש דכח אחר מעורב בו לא מעכבו מלקרותו מזיק. וע"ז שואלת הגמ' דאם רוצים ללמוד מאש הגדרתו של מזיק, וממילא להוציא דין אסו"מ שיהא חייב אף דכח אחר מעורב בו, א"כ אפשר לשאול מה לאש שכן הולך ומזיק. והיינו דמבור א"א ללמוד שהרי בבור יש מעלה מיוחדת שאין כח אחר מעורב בו, ומאש ג"כ א"א ללמוד דיש לזה מעלה מיוחדת שהולך ומזיק. וע"ז משיבה הגמ' בור יוכיח והיינו שבור מגלה שהולך ומזיק אנו תנאי להקרא מזיק.

וחזר הדין, והיינו שאם אתה רוצה ללמוד מבור יש לנו פירכא דמה לבור שכן אין כח אחר מעורב בו, ואם אתה רוצה ללמוד מאש יש לנו הפירכא דהולך ומזיק.

הצד השוה שבהן שדרכן להזיק. והיינו, שאחד מהמדות שהתורה נדרשת בהם הוא בנין אב משני כתובים, דכשיש ב' כתובים האומרים לנו דין אחד, אפשר לקחת הצד השוה שבב' הכתובים, ועל יסוד זה ללמוד עוד דין מהצד השוה.

וכאן נמי מכיון שהתורה גילתה דבור הוא מזיק, והתורה גילתה דאש הוא מזיק, אפשר ללמוד מהצד השוה שבבור ואש עוד גדר של מזיק, והיינו אסו"מ שהניחן בראש גגו ונפלה ברוח מצוי' והזיקו בתר דנייחי, דאף דאין הולך ומזיק וממילא אינו כאש וגם כח אחר מעורב וממילא אינו כבור, מ"מ הוי כהצד השוה שבבור ואש, דזהו הגדרה חדשה ונק' ג"כ מזיק. והנה, לפי הנ"ל נמצא דאין המזיק החדש לא אש ולא בור, אלא הגדרה חדשה שנלמד מבמה הצד.

והנה, נחלקו הראשונים בהמזיקים שנלמדים מהצד השוה איזה דין יש להם. הרא"ש מביא את ה'יש מן הגדולים' דס"ל דיש להם הקולא דב' המלמדים, והיינו דאסו"מ שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצוי' והזיקו בתר דנייחי, דנלמדין מאש ובור, פטור בטמון ועל כלים. אבל הרא"ש עצמו חולק ע"ז וס"ל דרק פטור על כלים ואינו פטור בטמון.

ובביאור המחלוקת י"ל דהיש מן הגדולים ס"ל כנ"ל דכיון דהלימוד הוא משניהם, א"כ אין ללמוד לא דין בור ולא דין אש, אלא שהוא דבר מחודש שבא מהצד השוה על שניהם, אין להם אלא מה שיש בהמלמדים. ולהכי יש להם הקולא של שניהם. (עי' בשיעורי ר"נ פרצוביץ על הסוגיא בס' אהל ישעיהו).

אבל הרא"ש שחולק על הנ"ל וס"ל דסו"ס נק' בור, ע"כ דהפי' הוא שעיקר הלימוד הוא מבור, ורק דאש או שור מלמד שאין (כח אחר מעורב בו) חסרון בהמזיק דבור. וצ"ב, איך באמת מלמדנו אש שכח אחר מעורב בו אינו חסרון בהמזיק דבור, וגם מהו הפי' בשאלת הגמ' מה לאש כו' דהא אין למדים מאש אלא מבור, ואש רק מוכיח שאף שכח אחר מעורב בו, מ"מ שפיר יכול להיקרא בשם מזיק (דבור).