גמ' דף ו ע"א: "הצד השוה שבהן, לאתויי מאי, אמר אביי לאתויי אבנו סכינו ומשאו כו', רבא אמר לאתויי בור המתגלגל כו'". יש לעיין בחילוק שבין דין אבנו וסכינו שהניחן בראש גגו, לדין בור המתגלגל. דלכאורה בשתיהם המזיק הניח המכשול במקום אחד ואח"כ הוא הועבר למקום שני ושם נכשל הניזק, ולומדים מצד השוה דחייב בעל המכשול. וראה ב'תפארת שמואל' דגם בדין בור המתגלגל הוה מצי למימר אש יוכיח. ובתוס' ד"ה "מה" כו' מחלק, דבאסו"מ עשיית הבור היא ע"י כח אחר. משא"כ בבור המתגלגל הוא עצמו עשה הבור ברה"ר.

וצ"ע: א. הרי גם בבור המתגלגל מעשה ההיזק נעשה במקום אחר ולא במקום שהניח הבור, ולמה לא אמרי' דנתבטל הבור הראשון והמגלגל עשה בור שני במקום אחר, ועכ"פ יהי' כאילו המגלגל השתתף בעשיית הבור במקום השני ויהי' ממש כדין אסו"מ.

ב. מהי שאלת הגמ' "שאני בור מעשיו גרמו לו", הרי לפי התוס' גם בבור המתגלגל כל דין בור בשלימותו נעשה ע"י שעשה המכשול ברה"ר, וא"כ שפיר נחשב שמעשיו גרמו לו.

ג. מהו תי' הגמ' "שור יוכיח", ופרש"י שאין מעשה בעלים גרמו אלא ממונו. הרי מדובר בדאפקרינהו כמ"ש בגמ', וא"כ אין הוכחה משור דחייב משום שהוא ממונו, משא"כ בבור המתגלגל לא הוי ממונו וגם לא הוי מעשיו.

ד. למה צריך ללמוד בור המתגלגל מדין שור, הרי לפי התוס' ד"ה 'היינו' גם בבור עצמו שייך שיהי' הולך ומזיק ומ"מ נחשב בור, ועי' בנחלת דוד.

ה. קושיית הגרי"ד דלקמן ס, א: "ת"ר ליבה ולבתה הרוח אם יש בליבויו כדי ללבותה חייב, ואם לאו פטור. אמאי, ליהוי כזורה ורוח מסייעתו . . רב אשי אמר כי אמרי' זורה ורוח מסייעתו, ה"מ לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה, אבל הכא גרמא בעלמא הוא וגרמא בנזקין פטור", עכ"ל. ומכאן יש להוכיח שאין לחייבו אם עשה בתחילה את האש יחד עם כח אחר. וקשיא, הרי באבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח והזיקו אחרי שנחו, הרי הכח אחר מסייע בעשיית המזיק, והאיך ילפינן את חיובם מאש, והלא באש כשהרוח משתתפת בעשיית המזיק פטור.

ויש ליישב בפשטות, דדין אסו"מ נאמר ע"י אביי, והוא מתרץ שם ד' ס' שהרוח ליבתה מצד אחר ולא אהני מעשה אדם, אבל כשליבה ולבתה הרוח שפיר חייב אף שהרוח השתתף בעשיית המזיק. ואביי בסוגיין אמר דין אסכו"מ לשיטתו לק' דף ס'. וכמו באש שחייב עליה אף כשכח אחר מעורב בעשייתה, כמו"כ באסו"מ נחשב כבורו אף שנעשה ע"י כח אחר.

ברם, לפי"ז דברי הגמ' בסוגיין "לאתויי אבנו סכינו ומשאו" כו' לא הוי אליבא דכו"ע, וברא"ש כ' דכולן הלכות פסוקות הן ולא פליגי (אבל ברמב"ם הל' נזקי ממון פי"ג השמיטו, והזכיר כשהזיק דרך הילוכו בתולדת אש בסו"פ י"ד, ופסק דלא כרב אשי בפי"ד ה"ז, ואכ"מ).

ונראה לומר, דדין בור הוא שאסור להכניס מכשול בכללות מקום רה"ר במקום דריכת אדם ובהמות, ואין זה תלוי באם ניזק במקום שהניח הבור או במקום אחר שנתגלגל שם הבור, כי סוכ"ס הראשון הכניס מכשול במקום שיכשלו שם בני אדם. והוי ע"ד המכניס חי' רעה לתוך בית מקום שגרים בני אדם, אזי מכניס ההיזק נחשב מזיק בכל מקום שבבית, על כל ההיזקים שיבואו מהכנסת החיה לבית (ואף שיש לדון בזה מצד דין גרמא כו', מ"מ לענין דין בור המתגלגל נתחדש שמכניס הבור לרה"ר חייב בכל הנזקין שיבואו ע"י הכנסת הבור ולא נחשב כגרמא).

ולכן מובן דא"א לחייב המגלגל כעושה הבור, שהרי המכשול היה ברה"ר קודם ביאת המגלגל, והוא רק הזיזו ממקומו למקום אחר, ולא נחשב שנתבטל הבור הראשון, משום שעדיין אותו מכשול נשאר בכללות רה"ר - מקום דריכת בנ"א. וע"ד אם הי' באפשרות חורו של הבור הנמצא ברה"ר "לזוז" ממקומו, דאף לאחר ששינה מקומו, עדיין נשאר בור ברה"ר, והראשון שעשה המכשול חייב. וסילוק הבור נעשה רק ע"י שממלא אותו עפר וחוזר וחופר בור במקום אחר, דאזי נחשב השני עושה הבור, ופשוט.

ושאלת הגמ', "שאני בור שמעשיו גרמו לו", פי', שיש חומר בבור הכתוב בתורה ע"ג דין בור המתגלגל, דסתם בור בנוסף לעשיית המכשול הרי גם מעשה האדם עצמו גרם ההיזק, ובזה הוא חמור משאר אבות נזיקין, דבהם או ממנו או מכח אחר הלכו להזיק, משא"כ בור "מעשיו גרמו לו". דבור קרוב יותר לדין אדם המזיק בידו, שהרי בידיו חפר הבור, ובאותו בור שעשה במעשה ידיו הוזקו אח"כ אדם ובהמה, נמצא שהזיק במעשה ידיו (וע' בתוס' ר' פרץ שמפרש מעשיו גרמו לו באופן אחר מפי' התוס' וע' בלשון רש"י).

אבל בבור המתגלגל, אף שהכניס מכשול ברה"ר, מ"מ יש חסרון במעשה ההיזק, שהרי המגלגל קירב הבור למקום ההיזק. וא"כ, גם השני גרם למעשה ההיזק, ואינו דומה לבור שלבד עשיית המכשול הוא גם גרם מעשה ההיזק בידיו בלא התערבות כח אחר, משום דהקרבת המכשול למקום ההיזק נחשב כאילו יש למגלגל חלק במעשה ההיזק. וזש"כ רש"י "מעשיו של זה לא הזיקו אלא רגלי אדם ובהמה שגלגלוהו", היינו, שבעל המכשול לא נחשב כעושה מעשה ההיזק.

ומתרצת הגמ', דשור יוכיח, דשם "אין מעשה בעלים גרמו ההיזק". ונראה, דהכוונה בזה היא להוכיח שחייב משום אחריות שמירה על נזקין, ולא משום "מעשה בעלים", שהרי בנזקי שור אין כאן מעשה האדם כלל, וחייב משום שצריך לשמור ממונו. וכמו"כ בבור המתגלגל אע"פ דלא הוי ממונו, מ"מ כיון שהוא עשה הבור ברה"ר, הוא מחוייב לשמור המכשול שלא ינזקו בו אדם ובהמה, ובכלל שמירה זו הוא לשמור המכשול גם במקומות אחרים שיתגלגלו לשם ע"י רגלי אדם ובהמה. וחיוב שמירה על נזקיו בכל מקום שהם, ילפינן משור, משא"כ בדין בור עצמו, הוא רק במקומו, דהוי כאילו עשה גם מעשה ההיזק ד"מעשיו גרמו לו", בנוסף לעשיית המכשול (כ"ז לפי הצד בחקירה הידועה, דחיובי נזקי ממון הם משום העדר השמירה ולא משום ממון בעלים).

ובזה יובן, למה בור המתגלגל אינו דומה לדין בור בנפילת האילן והכותל. דשם אף שהבור הולך ומזיק, היינו בכח (מעשה אדם העושה בור או בכח) עצמו. משא"כ בבור המתגלגל ההיזק הועבר למקום השני ע"י מעשה אדם אחר או ע"י בהמה, ולכן צריך ללמדו דוקא מדין שור.

והנה באסו"מ שהניחן בראש גגו כתב בתוס' דנעשה בור ע"י כח אחר היינו הרוח שהעבירו לרה"ר. וברש"י ד"ה 'היינו בור' כתב דנחשב "תחילת עשייתן לנזק, דהו"ל לאסוקי אדעתיה דסופו ליפול ברוח מצויה". ונראה דתוס' לא פליג על רש"י במש"כ דהוי תחילת עשייתן לנזק (ראה בחי' הצ"צ), וגם להמסקנא נחשב הנחת האבן על ראש הגג כעשיית דבר המזיק מתחילתו, ומ"מ באותה שעה כשהוא בראש הגג עדיין אין עליו דין בור עד שהרוח מעבירתו לרה"ר, ואזי נעשה בור ע"י כח אחר, אלא דהאדם הי' צריך לאסוקי אדעתי' שלא יניחם בגג, משום שסופו להעשות בור לכשיפול.

ועפ"ז מיושבת הקושיא מלקמן ס, א, דשם בלי סיוע הרוח אין מציאות אש כלל, ואין אפי' התחלת דבר המזיק, והרוח מחדשת מציאות האש. ואינו דומה לאסו"מ שהניחן בראש גגו, דשם הרוח משנה מקומו בלבד דאין זה שינוי באיכות. ושפיר ילפינן ליה מדין אש היכא שעשה האש בידיו בשלימות והרוח רק העבירתו למקום אחר, דגם באסו"מ כשהרוח העבירתו מהגג לארץ חייב.